⚠️ אזהרת תוכן: המאמר אינו מיועד לקוראים מתחת לגיל 13

מאת: חן החיננית👩🏻‍🎨

גרג לנד, מאייר קומיקס אמריקאי שעבד רבות עם ענקיות הקומיקס מארוול ודי.סי, הפך לשם מוכר בזכות סגנונו הוויזואלי הנוצץ ופרויקטים גדולים כמו "ארבעת המופלאים", "אקס-מן" ו"סוג'ורן".
אולם מאחורי הקריירה המרשימה הזו מסתתר סיפור פחות מחמיא — סיפור של טרייסינג מוגזם ובוטה שחצה גבולות, ערער את אמון הקהל והפך אותו לבדיחה בעולם הקומיקס.

מה זה טרייסינג?🤔

המונח “טרייסינג” מתייחס להעתקה של דמות או אובייקט מתמונה קיימת (צילום או ציור), באמצעות דף או שכבה דיגיטלית, לעיתים כמעט אחד לאחד.

בתחילת דרכו, הקהל סלח לגרג על השימוש בשיטה. חלק מעבודותיו היו מקוריות, וראו בו אמן צעיר שמחפש קיצורי דרך לגיטימיים. אך ככל שהפך למצליח ועמוס יותר, ההרגל יצא משליטה, וכבר אי אפשר היה להתעלם ממנו.

בשונה מאמנים אחרים, שלרוב עושים שימוש בטרייסינג באופן שקול, גרג לנד עשה שימוש בשיטה באופן בולט ולא חכם במיוחד. הוא העתיק פוזות שלמות מתמונות מוכרות, עד כי היה פשוט בלתי אפשרי שלא לזהות את המקור.

גרג לנד יוצא משליטה

מהר מאוד הפכה תופעת הטרייסינג של גרג לנד למשחק בין המעריצים: “מאיפה גנב גרג לנד את הפוזה הפעם?”
הוא השתמש בתמונות של מפורסמים ומפורסמות כמו פמלה אנדרסון, סנדרה בולוק ובריטני ספירס ובתמונות של שחקנים מתוך מגזינים וסרטים שונים.

וזה לא היה הכול. לעיתים קרובות מיחזר גרג לנד אפילו דמויות של עצמו!

אחת הדוגמאות המפורסמות לטרייסינג שעשה לעצמו הייתה "מיחזור" דמויות מאיוריו הקודמים לאיור כריכת הקומיקס "Uncanny X-Men #500 Variant":

שימוש חוזר באיורים של עצמו הייתה אמנם תופעה ביזארית ומשעשעת ביותר מצד המעריצים, אולם פחות קיבלה "התייחסות" בעייתית, מכיוון שהיה מדובר בדמויותיו שלו. הבעיה האמיתית החלה כשהחל גרג לנד להעתיק מיצירות של אמנים אחרים.

חוסר דינמיות ודמויות תלושות

ככל שהשימוש בטרייסינג הלך וגבר על ידי גרג לנד, משהו ביכולת הדינמיקה שבכותרי הקומיקס שאייר השתבשה. למרות שהאיורים היו “יפים” ממבט ראשון, ניכרו בהם בעיות טכניות קשות:

חוסר דינמיות – הדמויות נראו קפואות, ולעיתים ריאליסטיות מדי בהשוואה לרקעים ולאובייקטים שבתמונה.

הבעות פנים מוזרות שלא תאמו את הסיטואציה שבפאנל.
לדוגמה, האם תוכלו לנחש מה הדמות בתמונה מרגישה על פי הבעת פניה?

חוסר עקביות – אותה דמות שנראית שונה לחלוטין מפריים לפריים.

דפוס נוסף שנתפס כמטריד על ידי מעריצים, היה השימוש של גרג לנד בשחקניות פורנו כמודל לטרייסינג, עם הבעות פנים ותנוחות גוף שאינן הולמות את הסיטואציות בכותרי הקומיקס. התופעה הפכה לבדיחה בקהילת הקומיקס, ואף עוררה אי־נוחות רבה כשדמויות צעירות צוירו באופן דומה.

דוגמה בולטת במיוחד הייתה קיטי פרייד (Kitty Pryde), נערה בת 15, שאוירה על ידו כבחורה בוגרת ופרובוקטיבית – בניגוד מוחלט לאופן שבו אמנים אחרים ציירו אותה, בהתאם לגילה.

בקיצור, השימוש של גרג לנד בכל דבר – אבל בכל דבר – כמודל לטרייסינג הפך את כותרי הקומיקס שלו לבלגן אחד גדול וחסר כל פרופורציה.

דוגמאת נוספות לסצנות מבולגנות וחסרות כל הקשר:

אדישות משפטית לעומת הלעג מהמעריצים

למרות השימוש הבוטה, גרג לנד מעולם לא נתבע — לא על שימוש בפרצופי שחקנים, ולא על העתקה מאמנים אחרים. למעשה, הוא ממשיך בתפקידו כמאייר, עד היום.🤨
ייתכן כי הדמויות “נבלעו” בתוך האיורים, או כי העניין פשוט לא נחשב חמור מספיק בעיני בעלי הזכויות.

עם זאת, בעיני המעריצים, הנזק נעשה: שמו הפך לבדיחה, ובפורומים וברשתות החברתיות כבר לא שאלו האם העתיק — אלא מאיפה.

תגובות לדוגמה בעניין הטרייסינג של גרג לנד:
“עצוב לחשוב שפעם הוא היה אמן טוב, ואפילו מצוין. ואז הוא פשוט נהיה עצלן.”
“מה, אתם מתכוונים שדמויות לא תמיד נראות כמו כוכבות פורנו באמצע קרב? מטורף.”
“לא להאמין שמישהו באמת השווה אותו לג'ון רומיטה ג'וניור. עדיף אמן גרוע שבאמת משתדל מאשר את החובבן הזה."

דעה אישית על נושא הטרייסינג

לבסוף, השאלה שנותר לשאול היא, כיצד ומדוע ענקיות קומיקס כמו די.סי ומארוול לא נקטו בשום פעולה כנגד העניין? האם הגשת עבודה בזמן לדדליין היא הדבר החשוב ביותר עבורן?

ברמה האישית, לדעתי זה בסדר לעשות שימוש ברפרנסים וטרייסינג מדי פעם, והעתקות של תמונות מפורסמים הן דבר שקורה לא מעט. אני אמנם פחות בעד טרייסינג, אולם לפעמים זה מקל ולגיטימי.
עם זאת, כשהשימוש בשיטה הופך למופרז ומוגזם – הקומיקס הופך לטכני מדי, ואינו בנוי בצורה חכמה.

בלתי אפשרי ליצור סיפור שלם והגיוני מתוך העתקות בלבד. בציור חשוב לשים דגש על הרגש ועל שפת הגוף של הדמות, על מנת שהקוראים יבינו ויזדהו עם תחושותיה – דבר שפשוט לא עובד כאשר ממשיכים להתבסס על תמונות קיימות.

ספרו לי בתגובות מה אתם חושבים.

STAY ISRATUNED💙