Images and content in this article are used for commentary and educational purposes only. Donald Duck and related characters © Disney. Original comic art by Carl Barks © Disney / Carl Barks. IsraComics claims no ownership. All rights belong to their respective holders. Contact us for removal if needed.

מאת: חן החיננית 🦸🏻‍♀️

המעריצים קראו לו "איש הברווז" ("The Duck Man"), וסיפורו חייב להיות מסופר.

מדהים כיצד אמן ששמו לא היה ידוע לאיש זכה להערצתם של אלפי מעריצים הדוקים במשך השנים.

אפילו אוסאמו טזוקה, הנקרא גם "אלוהי המנגה", יצר בהשראת יצירותיו של האמן המסתורי את "אסטרו בוי", המנגה שעשתה היסטוריה והביאה למהפכה בתעשיית המנגה ביפן.

למה קראו לו איש הברווז? איך מתקשרת אנימציית דיסני לקומיקס?
תגלו הכול בהמשך, בסיפור לא פחות אגדי מעלילות דיסני בעצמן.

במשך שנים, נמנעו דיסני מלתת קרדיט למאיירים שלהם. הם רצו לשמר את האשליה שוולט דיסני הוא זה שמאייר את כל האנימציות בעצמו – כאילו שזה הגיוני. מאיירי עבר סיפרו כיצד חויבו לחתום את חתימתו של וולט דיסני על האיורים שלהם, כשלמעשה – ברוב הפעמים, וולט אפילו לא קרא את הקומיקסים.

והמעריצים? הם לא טיפשים. הם ידעו להבחין בין סגנון הציור של מאייר אחד לאחר, ושלא באמת מדובר באדם אחד. הם הבחינו ברמת הציור, הדיוק וההשקעה של המאייר המסתורי, ובמשך שנים תהו לגבי זהותו. דיסני, מצידם, נותרו נוקשים בנושא, ולא מסרו אינפורמציה.

כתב בשם מאלקום וויליטס הגיע והחליט לקחת על עצמו את המשימה ולחשוף את זהותו של איש הברווז. בשנת 1950, שלח וויליטס המוני מכתבים לדיסני בכל דרך אפשרית. הוא כמובן לא קיבל מענה, אבל גם לא התכוון לוותר. 

ואז, קרה הנס.
לאחר מספר שנים, החליט מאלקום לכתוב כתבה על דיסני ושלח להם מכתב בו הוא שואל בנימוס האם הוא יכול רק לראיין את המאייר של מדור ספציפי של דונאלד דאק, מדור שאויר על ידי המאייר המסתורי. למזלו, מי שקרא את המכתב שלו כנראה היה עובד חדש, או פשוט לא מעודכן במדיניות השקר של דיסני. הוא נפל בפח ושלח למאלקום מכתב בחזרה:
"היי. אם אתה רוצה לראיין אותו הוא גר ברחוב XXXXX ושמו קארל בארקס". 

מאלקום נסע עד קארל, שגר בבית צנוע ומבודד בעיר כפרית.
בזמנו, קארל לא רק חי בעוני, אלא גם היה בחובות כבדים. דיסני נהגו לשלם לאמנים שלהם פר דף, וקארל כל כך השקיע על כל עמוד שצייר, שכמות התפוקה שלו הייתה נמוכה, והרווחים בהתאם…

אם לא מספיק מצבו המורכב הנוכחי, קארל עבר חיים לא פשוטים כלל.
הוא שאף להיות אמן כבר מתקופת ילדותו, אבל החיים מעולם לא הקלו עליו. בגיל צעיר נאלץ לעזוב את בית הספר בגלל שילוב של בעיות במשפחה ובעיות שמיעה מהן סבל, שהקשו עליו בלימודים. אביו לא תמך בחלומו, והכריח אותו לעבוד במשק המשפחה במשך שנים. הוא עבר בין מגוון רחב של עבודות כפיים כגון חוואי, נהג, חוטב עצים ועוד, עבודות מהן למד על משמעותן של שקידה ועבודה קשה.

מבחינת כישוריו בציור, קארל לא זכה ללמוד ציור באופן מקצועי, וכשעבר לסאן פרנסיסקו נתקל בקשיים להיכנס לתעשייה. במגזין הראשון בו התקבל לעבוד קיבל יחס מזלזל ומשפיל, והרוויח פרוטות.

אם לא הספיקו הקשיים בעבודה, גם אישתו הראשונה הקשתה עליו מאוד. היא לא תמכה בו כלל והציקה לו לעזוב את עבודתו. היא כעסה על שנהג לעבוד גם בערבים ולא בילה איתה ועם שתי בנותיהן, ולבסוף עזבה אותו עם הבנות, ומעולם לא נתנה לו להתראות איתן שוב. 

קארל לא ויתר על החלום והמשיך לנסות.
בגיל שלושים וארבע הצליח סופסוף להתקבל כמאייר בדיסני, אולם לא הייתה לו רמת הציור הנדרשת כמו ליתר האמנים, ובמשך שנים עבד קשה ולמד ציור בלילות על מנת להשתפר. העבודה בדיסני הייתה עבודת פרך, והוא הצליח להחזיק במשרה בזכות העובדה שדיסני זיהו את הפוטנציאל שבו, ובזכות שהיה כה שקדן ומשקיען. בנוסף לאיור, גם רעיונות הכתיבה שלו היו טובים לשימוש ושירתו את החברה. קארל הרגיש שסופסוף מצא את עבודת חלומותיו.

לאחר שנים, במלחמת העולם השנייה, חלה ירידה משמעותית בביקוש לאנימציה, והקומיקס נכנס כאופציית בידור חלופית. החברה הועברה לאזור עם זיהום אוויר, מה שהקשה על קארל, שסבל מבעיות סינוסיטיס. הוא כמעט ויתר והתפטר, עד שקרה הדבר שגרם לו ליצור היסטוריה. אל מחלקת דיסני הגיעה פניה מצד הוצאות לאור ליצור קומיקס לדונאלד דאק. קארל ושאר המאיירים שנהגו לצייר את דונאלד דאק החלו לעבוד על ציור עלילות אודותיו כקומיקס. על פי שיטת העבודה, כל מאייר קיבל מדור קצר משלו לאיור. 

בשונה מקומיקסים שיצרו מאיירים אחרים, בהם עלילותיו של דונאלד דאק מסתכמות בפעולות פשוטות שנגמרות בפאנץ', קארל יצר עולם רחב ומרהיב בו דונאלד דאק חווה הרפתקאות, ועלילות המדור היו בהמשכים. למרות שקהל היעד היה ילדים, לדמויות היה אופי מורכב ועמוק, וקארל אפילו הכניס בעלילה מסרים למבוגרים עם ביקורות שונות על החברה.

לקארל, כבר בן ארבעים ושתיים, לא היה מושג בתקופה ההיא על ההצלחה סביב המדור שלו. הוצאה לאור נוספת פנתה אל הצוות, אך הפעם ישירות אל קארל, ושלחה לו תסריטים מוכנים. בהתחלה קארל היה עובר על התסריטים ומשנה אותם למה שחשב לנכון, ולאחר מכן כבר נתנו לו לכתוב את התסריטים בעצמו. ההוצאה לאור מצידה, לא סיפרה לקארל על ההצלחה המסחררת של הקומיקסים שלו, כדי שלא "יעוף על עצמו" וחס וחלילה יבקש העלאה, והוא המשיך להרוויח 12.50 דולר פר עמוד.

מלבד סגנון הציור המרהיב שלו ועלילותיו המרתקות, קארל היה פרפקציוניסט, ושאף שכול עמוד יהיה מושלם. הוא שכתב אינסוף שכתובים לדיאלוגים והשקיע זמן רב על מחיקות כך שכל איור יהיה מדויק. הוא נהג אפילו לתלות את הציורים לפני שנשלחו אל ההוצאה, בשביל לוודא שהם עוברים בצורה הטובה והחלקה ביותר. הקהל שלו היה בעיקר ילדים, אבל מי אמר שלא צריך להשקיע אלף אחוז? באמת היה לו אכפת מהערך שיש לו לתת, ובזמן שרוב המאיירים האחרים העדיפו להשקיע בכמות העמודים ופחות באיכותם על מנת להרוויח כמה שיותר, הוא הפך את היצירה לתינוק שלו.

למרבה הצער, בשנות ה-60, החברה החלה ב"קיצוצים" ושינתה את סוג הנייר לזול יותר, מה שהקשה על קארל בגלל הפרפקציוניזם שלו – כי יש גבול עד כמה אפשר למחוק בנייר רגיל. החברה אף החליטה שבמקום הנופים היפים שצייר, בגלל הבעייתיות בהעתקתם, יפורסמו פרסומות.

קארל כעס, אך לא הייתה לו ברירה. במשך תקופה קצרה הוא "זרם" עם העניין, עד שהחליט שזה פשוט לא אותו הדבר, ושהתנאים האלו לא מאפשרים לו ליצור ברמה הגבוהה אליה הוא שואף. הוא פרש בגיל שישים ואחת, אולם בגלל שלא הייתה לו מספיק פנסיה, היה חייב למצוא עבודה אחרת.

בחזרה להווה הסיפור. לאחר פרסום הריאיון של קארל עם מאלקום וויליטס, סוף סוף גילו המעריצים את שמו וזהותו של האמן הגדול. יום אחד, קיבל קארל מכתב ממעריץ שביקש ממנו לצייר לו ציור שמן בתשלום. קארל ביקש את רשותם של דיסני, ולמרבה הפלא הם הסכימו!
לאחר ששמעו על הציור המרהיב שצייר ומכר, המוני מעריצים נוספים ביקשו את אותו הדבר. רשימת ההמתנה הייתה ארוכה, וקארל הרוויח מיליונים, ובשנות השבעים לחייו, הפך לעשיר.

בדיעבד, סיפר קארל שאולי אי הידיעה על ההצלחה הייתה לטובה. יתכן כי אם היה מודע להצלחה, היה מנסה לרצות את קהל המעריצים, ולא ממשיך ליצור בדיוק את מה שרצה.

כשנשאל לגבי ההרפתקאות שביצירותיו, הוא הסביר כי המסעות שבעלילות שימשו עבורו דרך מילוט מהמציאות. הוא תמיד חלם לנסוע ולטייל בעולם, וכילד מעולם לא זכה לחוות מסעות וטיולים מעניינים.

דבר נוסף שמדהים לגלות, הוא שדווקא בתקופות הקשות ביותר שעבר עם אשתו השנייה, שנהגה לריב איתו, לזרוק ולהרוס לו חומרים, יצר קארל את החלקים האייקונים ביותר בקומיקסים שלו, כמו חבורת הביגלים (The Beagle Boys), הדוד קמצוץ (Uncle Scrooge) וג'ירו גירלוס (Gyro Gearloose).

לבסוף, הגשים קארל את חלומו ונסע סוף סוף לטייל בעולם כמו שרצה.
הוא נישא בפעם השלישית וחי חיי זוגיות טובים עם אישתו.
מעל הכול, בגיל תשעים, התגשם חלומו המתוק ביותר של קארל:
הקומיקסים שלו הושקו בכריכה קשה, יפה ומושקעת.

האם כל ההשקעה הקשה הייתה שווה? בהחלט.

אמנים יקרים – אל תוותרו על החלום.
המשיכו להשקיע, ובסוף ההשקעה הזאת תקבל מענה.

ועם כל הפרדוקס שבדבר, נסיים עם המשפט המפורסם של דיסני:
DREAMS COME TRUE

לבסוף, צפו בראיון של קארל באקס וקבלו קצת תקווה והשראה:

שיהיה המשך יום נפלא.💙 STAY ISRATUNED