מאת: חן החיננית🦸🏻♀️
מדובר באחד הקומיקסים שעברו הכי הרבה שינויים וטלטלות בעולם הקומיקס – עם עלילה ששוכתבה שוב ושוב, קאסט דמויות שנכתב, נמחק ונכתב מחדש, מעריצים מותשים – והאיש שעמד מאחורי הכול והפך לדמות השנואה ביותר בקרב המעריצים: קן פנדרס (Ken Penders), שגרם לתהפוכות בעולם הקומיקס "סוניק", ועורר אינספור מחלוקות.
חשוב לציין: כל המידע במאמר נלקח מראיונות, מאמרים וסרטונים מהרשת, ואין באפשרותנו לדעת בוודאות מה באמת קרה מאחורי הקלעים.
בשביל להבין את התסבוכת, ואת הסיבה שבגללה קיבל סוניק כל כך הרבה גרסאות ושינויים בקאסט הדמויות, נצטרך לחזור אחורה בזמן, לאיפה שהכול התחיל:
תחילת שנות ה-90. סוניק מקבל עיבוד לקומיקס, ובדרך היהירה ביותר.
חברת סגה אמריקה (SEGA US) מקבלת את הזכויות על המשחק היפני של סוניק, מחליטה שהיא פשוט חייבת להיות טובה יותר ולכתוב אותו בדרך שלה, ומוחקת לחלוטין את עלילת המשחק המקורית. כך נותר סוניק ללא סיפור רקע, מה שאומר שכל סדרה או עיבוד עתידי יאלצו להתחיל מאפס.
לצד הפקת תכניות טלוויזיה של הסדרה, פנתה החברה גם להוצאת "ארצ'י קומיקס" על מנת להפוך את סוניק לסדרת קומיקס. מה שהם לא ידעו – זה עד כמה הסיפור עומד להסתבך בהמשך.
לאחר שהצייר הראשון של סוניק עזב בעקבות התנהלות בעייתית מצד החברה – שלא רק שלא שילמה לו מספיק, אלא גם עשתה שימוש בציוריו כחומר שיווקי (GIVEAWAY) מבלי לשלם לו על כך תמלוגים – נכנס קן פנדרס לתמונה, כשקיבל מארצ'י קומיקס הצעה לאייר את הקומיקס של סוניק.
ההצעה שקיבל פנדרס קרצה לו מיד. בנו היה מעריץ של המשחק, והייתה זו הזדמנות נהדרת עבורו לצייר קומיקס במיוחד עבור בנו, ואף להישאר קרוב אליו, כיוון שהעבודה במשרה הייתה מהבית.
כך, יחד עם מייק קאנטרוביץ', שותפו לכתיבה (שכן פנדרס לקח חלק נכבד גם בכתיבת הקומיקס), החלו השניים במסע יצירה משותף.
פנדרס וקאנטרוביץ' החלו ביצירת כרך מס' 11. לאחר שהחלו השניים ביצירה המשותפת, גברה ההצלחה של הקומיקס "סוניק".
פנדרס הציע לשנות את הטון של הקומיקס – במקום להמשיך בפורמט הסטריפים הקומיים, הוא ביקש להוסיף לקומיקס עומקים ורבדים אפלים יותר.
השינוי בפורמט בהחלט נחל הצלחה: הדמויות קיבלו סיפורי רקע מעניינים, והשינוי הדרמתי בעלילה גרם לתגובות מדהימות מצד המעריצים.
בשנות ה-90, כששוק קומיקס הילדים היה מלא בסדרות שטחיות ולא רציניות, סוניק הביא עמו עולם בנוי היטב – עם מתח, רומנטיקה ודרמה.
עד כאן נשמע כי פנדרס ושותפו עשו עבודה נפלאה – אז איך, לעזאזל, הפך להיות האדם השנוא ביותר בפאנדום של יצירתו שלו?
בשנת 1995 החלה ההצלחה של משחקי סוניק לדעוך. חברת סגה אמריקה לא הצליחה להעביר את משחק סוניק לפורמט תלת-ממד בצורה חלקה, בניגוד ל"נינטנדו" שהצליחה בכך עם מריו.
העבודה על המשחק שתוכנן להיות הכניסה הגדולה של סוניק לעולם ה-3D נעצרה בשנת 1996 בשל עניינים טכניים. הניהול היה כושל, הלחץ של הדדליין גבר ומחלוקות החלו לצוף בין סגה יפן לסגה אמריקה.
כך קרה שהמשחק של סוניק נותר מאחור. הפרויקטים של סוניק הלכו והצטמצמו, וכשאין מוצרים חדשים למכור – גם תוקף הרישיון על הקומיקס מגיע לקיצו. פנדרס ושותפו לכתיבה הבינו כי הקומיקס האהוב שלהם מתקרב לסיומו.
למרות הסוף שנראה באופק, החליט פנדרס שלא לוותר על העלילה והדמויות האהובות שלו. אם זה הסוף, אז לפחות שיהיה ראוי. הוא והצוות שלו השקיעו מאמץ כביר בגיליונות האחרונים של סוניק: הסדרה הפכה להרבה יותר רצינית, וכמעט שלא מיועדת לילדים – עם דרמה עוצמתית, דמויות מורכבות ואפילו מוות של דמויות מרכזיות. כל דבר בעלילה היה מושקע עד הפרט האחרון.
ההשקעה הביאה עמה הצלחה רבה, ואיתה גם שיחת טלפון מפתיעה שקיבלו פנדרס והצוות שלו, בה נאמר להם שבזכות ההצלחה המחודשת, הקומיקס סוניק לא הולך להסתיים! נהדר!
בעקבות ההצלחה וההתלהבות מצד המעריצים, החליטו ארצ'י קומיקס לפצל את סוניק לשני כותרים שונים (כי למה להרוויח רק מאחד?) – האחד ימשיך להתמקד בדמותו של סוניק, והשני מוקדש כולו לחברו ויריבו, נאקלס.
כששאלו אותו העורכים על איזה מהכותרים הוא מעדיף לעבוד, למרבה ההפתעה בחר פנדרס בכותר המתמקד בנאקלס.
וכך… החל הכאוס בעולם סוניק. נראה שעם כל החופש האמנותי שקיבל, הרשה לעצמו פנדרס להגזים קצת. קצת הרבה.
יתכן כי זו רק דעתי האישית, אבל התחושה היא שההצלחה עלתה לפנדרס לראש. הוא הוכתר כיוצר סוניק המצליח ביותר, מה שגרם לו להרגיש שיש לו את הלגיטימציה לעשות בעלילה את כל העולה על רוחו, מבלי להתחשב בגורמים "מינוריים" כמו ז'אנר וקהל יעד.
בהשוואה לקומיקס של סוניק, בקומיקס של נאקלס הכניס פנדרס תכנים רציניים ואפלים אפילו יותר – ולעיתים גם מעוררי מחלוקת. בין הנושאים שהופיעו בקומיקס היו גזענות, גירושין, משברי הורות ואפילו רמיזות לאירועי השואה (וכן, עדיין מדובר בקומיקס לילדים).
הרפרנסים היו עדינים, אך מטרידים מאוד – כולל השוואות לסוגים של דיכוי שיטתי, שנראו כמו מקבילות לאירועים היסטוריים כואבים. מבלי לציין את השואה במפורש, אבל גם מבלי להשאיר הרבה מקום לדמיון.
אני כמובן מקצרת ולא נכנסת לכל הדברים ה"מוזרים" שפנדרס עשה – ביניהם שושלת שלמה של סבא-רבא-רבא שיצר לנאקלס (להם אפילו יש מדריך שלם באינטרנט!) – אבל כן אזכיר מקרה אחד מיוחד: הקומיקס Sonic Live, בו פוגש סוניק את… הילד של פנדרס. כן, הילד האמיתי שלו – כולל תמונות אמיתיות של ילדו שהוכנסו לקומיקס.
לפנדרס הייתה אובססיה לנושא האבהות, והיא חזרה כמוטיב שוב ושוב ביציותיו.
על פי המקורות, בילדותו חווה פנדרס מערכת יחסים קשה עם הוריו – ובעיקר עם אביו.
בגיל צעיר עזב פנדרס את הבית והצטרף לחיל האוויר. זמן קצר לאחר מכן קיבל שיחה מאימו שבישרה לו כי אביו חלה בסרטן, ולא הרבה זמן לאחר מכן אביו נפטר.
האירועים האלה הותירו חותם עמוק על פנדרס, שהחליט לעשות תיקון דרך קשר ההורות הקרוב שלו עם ילדיו. הוא רצה להיות אבא טוב באמת – והעבודה מהבית אפשרה לו להיות נוכח בגידול הילדים.
כמו שכבר הוזכר, בנו של פנדרס אהב את סוניק, ועל כך רצה האב לפרגן לו ולהקדיש לו משהו אישי – אבל נו, באמת. למה המעריצים של סוניק צריכים לקחת בזה חלק?
רבים מהמעריצים התלוננו בגלוי על כך שפנדרס הופך את סדרת סוניק לדרמה משפחתית אישית משלו, ובסופו של דבר, לאחר 32 גיליונות של עלילה ביזארית ושנויה במחלוקת – כותר נאקלס בוטל. כמה (לא) מפתיע.
לפני שנמשיך, חשוב לדעת מי היה הכותב החדש של כותר "סוניק" בתקופה בה פנדרס "השתולל" בכתיבת הכותר המתמקד בנאקלס.
הכותב החדש היה קארל בולרס (Karl Bollers) – בחור עם הרבה אמביציה לכתיבת קומיקס, שגם עבד בעבר במארוול.
ארצ'י קומיקס התקשו לדמיין כיצד אפשר להמשיך את עלילת סוניק – במיוחד לאחר שפנדרס סיים אותה כשחשב שהקומיקס מגיע לסיומו, עם מותו של הנבל הראשי – אולם בולרס הצליח להפתיע. הוא לקח את סוניק לכיוון אפל משלו, המזכיר קומיקסים אפלים של גיבורי-על – בשילוב של אקשן, אגרסיביות ועומק עלילתי שהחזיק את הסדרה בחיים.
ועכשיו, בחזרה להווה.
כותר נאקלס בוטל, וההוצאה החליטה כי פנדרס יחזור להיות שותף בכתיבת העלילה של הכותר המתמקד בסוניק, יחד עם בולרס, הכותב החדש.
באותה התקופה, פנדרס כבר היה מסוכסך עם ארצ'י קומיקס בכמה חזיתות: לא רק שהביע תמיכה פומבית בעובד לשעבר שתבע את החברה, כעת גם התבקש לכתוב גרסה חדשה לנאקלס – והפעם, קרובה יותר לדמות המקורית מהמשחקים.
פנדרס, שהיה מחובר מאוד לדמות שבנה, סירב בתוקף, והצהיר: "תצטרכו לפטר אותי קודם".
פנדרס תואר לא פעם כבחור עקשן עם אגו לא קטן, אם כי יש שיגדירו אותו פשוט כ"פייטר" שנלחם על העקרונות שלו. כך או כך, בארצ'י קומיקס די חששו מהשילוב בינו לבין בולרס, בגלל אופיו הקשה של פנדרס.
על מנת להתמודד עם הבעיה ולהימנע מפיטורים, עורך ארצ'י קומיקס באותה התקופה, ג'סטין גברי (Justin Gabrie), החליט ליצור הפרדה בין הכותבים: לתת לפנדרס את החופש האמנותי שלו, ובמקביל לאפשר לבולרס לעבוד ללא הפרעות והסחות דעת.
כך, הוחלט כי בולרס ימשיך לכתוב את סיפוריו של סוניק בהווה, בעוד שפנדרס יתחיל בכותר חדש, המתמקד בסיפורים המתרחשים בעתיד – 25 שנה קדימה.
מה שהעורך לא ידע, הוא שההפרדה בין הכותבים דווקא תיצור קונפליקט גדול יותר בהמשך.
את סיפורי העתיד כתב פנדרס בסגנון די משונה: מצד אחד, המראה החיצוני של סוניק ושאר דמויות הסדרה נותר ילדותי מאוד, ומצד שני, התכנים עסקו בנושאים כבדים כמו גירושין, דרמה ורומנים, ופחות באקשן.
השיא היה כאשר לרגל יום האב הוציא פנדרס פרק מיוחד על נאקלס ואביו – סיפור על חמלה וסליחה, שכתב בהשראת חייו האישיים (שוב – מוטיב מערכת היחסים בין אב לבנו), אשר הסיטואציה בו הזכירה באופן מחשיד את סיפורו שלו עם אביו, לפני שנפטר.
למען ההגינות – אין לי בעיה עם נושאים כבדים שכאלו בקומיקס, וגם לא עם יוצרים המערבים סיטואציות מחייהם האישיים בתוך יצירותיהם, אולם במקרה של פנדרס השימוש באירועי חייו הרגיש די מאולץ ולא קשור לעלילה ולדמויות.
למרות שהפרק המיוחד לרגל יום האב נחשב לאחד הפרקים המצליחים ביותר בכותר המתמקד בעלילת העתיד של סוניק, בולרס לא אהב אותו כלל. הוא הרגיש שכל מה שכתב בעלילת ההווה של סוניק מאבד משמעות, כי העתיד שפנדרס יוצר שונה בהרבה מובנים, וכך הלך וגבר המתח המתמשך בין שני הכותבים.
המעריצים מצידם הרגישו מבולבלים בעקבות חוסר האחידות והבלבול בסדר האירועים, והפנו על כך שאלות אל בולרס, שענה לאחד המעריצים כי היקום העתידי של פנדרס הוא רק “אפשרות אחת מבין אפשרויות רבות” (כלומר, לא נכון באופן מוחלט). התגובה הזו הרתיחה את פנדרס, שטען כי השינויים בעלילה שעושה בולרס הורסים את העולם שבנה.
בינתיים, המשיך בולרס עם קווי עלילה אחרים – יותר בגזרת גיבורי-על ונבלים, ופחות בפוליטיקה הפנימית של השבטים בעולם סוניק. הכאוס בין שני העולמות חגג, עד שעורך חדש הגיע לעשות סדר בבלגן – מייק פלריטו (Mike Pellerito), מעריץ סוניק גדול בעצמו, שביקש לתת בוסט לדמות ולסדרה.
באותה התקופה, מצב הקומיקס "סוניק" כבר לא היה מזהיר: הוא קיבל הרבה ביקורות קשות מצד המעריצים, שהתלוננו על הכתיבה של פנדרס וטענו כי הקומיקס הפך ל"אופרת סבון" שלא קשורה בשום צורה למשחקי סוניק.
פלריטו הזדהה עם תלונות המעריצים, ובעיקר עם אלו שהופנו כלפי כותר העתיד של סוניק, והחליט לצרף לבולרס שותף נוסף על מנת שייצרו יחד סאגה חדשה לכותר סוניק של ההווה.
השינויים החדשים גרמו לכך שהווה הקומיקס השתנה לחלוטין, והפך לעמוס בקונפליקטים שהתנגשו עם עלילות העתיד שכתב פנדרס. תגובתו של פנדרס לפרויקט החדש, וכלפי בולרס בעצמו, הייתה אגרסיבית, וזכתה לכינוי "Bollers hissy fit".
לא לגמרי ברור מה קרה לאחר מכן – אולם דבר אחד בטוח: קארל בולרס חדל מלעבוד בצוות ארצ'י קומיקס, בין אם פוטר או בין אם עזב מיוזמתו.
למרבה ההפתעה, פנדרס שב והחליף את בולרס בתפקיד הכותב הראשי, מה שיצר תחושה של "או אני או הוא".
כשקיבל את התפקיד החדש (או הישן, בחזרה) הכריז פנדרס באופן פומבי שכעת, כשחזר להיות הכותב הראשי, הוא מתכוון "לתקן את הנזק" שבולרס גרם – והחל לשנות את העלילה על פי החזון שלו.
לדאבונו של פנדרס, העורך החדש, פלריטו, היה עורך הרבה יותר קשוח מקודמיו, שלא מנעו מפנדרס חופש אמנותי כמעט מוחלט. הוא הכתיב לו על איזה נושאים לכתוב, הגביל אותו ועקב מקרוב על כל צעד וכיוון בעלילה שרצה פנדרס לעשות.
חשוב לציין שדווקא באותה התקופה הקומיקסים של סוניק נחלו פחות הצלחה, ואף הלכו בכיוונים די מוזרים. לדוגמה, באחד הפרקים ניסה סוניק הרשע, באופן מרומז, להשכיב את כל הבנות בסדרה.
פלריטו רצה שינוי, ובעיקר להרגיע את "טירוף החופש האמנותי" של פנדרס, ופנה למעריץ מושבע של סוניק בשם איאן פלין.
פלין היה מעריץ כה גדול, שהוצאת ארצ'י קומיקס נהגה להעלות לעיתים קרובות מכתבי מעריצים שלו בגיליונות הקבועים של Sonic the Hedgehog. בנוסף, נהג פלין לאייר ציורי מעריצים נהדרים של סוניק, וגדל על הסדרה.
בהתחלה אמור היה פלין רק לכתוב סיפורי בק-אפ לצד פנדרס, אולם בזכות הכישרון וההשקעה שלו, הפכו סיפוריו לחלק מקו העלילה המרכזי של הקומיקס. לא עבר זמן רב עד שפנדרס קיבל שיחת טלפון בה נודע לו שפלין יקבל את תפקיד הכותב הראשי, וכי הוא יורד לדרגת צייר וכותב סיפורי בק-אפ בלבד.
אחרי לילה של מחשבות, הבין פנדרס שנמאס לו והחליט לפרוש – לאחר 11 שנים של עבודה ככותב ומאייר סוניק בארצ'י קומיקס.
כעת הפך המעריץ המושבע להיות הכותב הראשי, ולמרות שמעריצי סוניק ידועים כקשים וביקורתיים מאוד – ומי יכול להאשים אותם? – הם עפו עליו, והכותרים של פלין הפכו לאחת ההצלחות הגדולות ביותר בהיסטוריית הקומיקס.
פלין לא רק היה מעריץ מושבע של סוניק – הוא גם היה חובב סרטים, קולנוע, מנגה וספרות – בקיצור, אדם עשיר בידע אמנותי ומלא בתשוקה לכתיבה, מה שהוסיף המון אותנטיות לסיפוריו. הוא לקח את העולם המופלא שבנה פנדרס והעמיק את הדמויות באופן מרשים, והמעריצים התחברו אליו ובאמת אהבו אותו.
פנדרס, מצידו, נותר מובטל ובמצב נפשי קשה, והתלונן ברשתות על כך שלא נותנים לו קרדיט. לטענתו, ההצלחה של סוניק היא בזכות הבסיס שהוא יצר, אך הוא עצמו לא מרוויח ממנה דבר.
בנוסף, הוא ביקר את פלין על כך שלא הבין נכון את מערכות היחסים בין הדמויות (ובעיקר בין נאקלס לבין אביו), ואף שיתף את תחושותיו לגבי הנושא ברשתות החברתיות.
בהמשך, "הרג" פלין את דמותו של מאקלוק (אביו של נאקלס).
הצעד האמנותי הזה של פלין גרם לקריסה מוחלטת של הסאגה העתידית שכתב פנדרס ליום האב (הרגע המרגש בין נאקלס לאביו) והפך את סיפורו ללא רלוונטי.
אך מה שקרה לאחר מכן היה עבור פנדרס הקש ששבר את גב הגמל: הוא קיבל הודעות ממעריצים ששאלו האם לקח חלק במשחק החדש של סוניק, Sonic Chronicles: The Dark Brotherhood. כשבדק פנדרס את המשחק, גילה שעלילתו מבוססת על סיפורים שהוא עצמו כתב, וזה הוביל אותו אל הקצה.
פנדרס פנה לעורך דין. חשוב להבין: לאמנים מגיעים כסף ותמלוגים על יצירותיהם, אלא אם חתמו על חוזה עם החברה המבטל את הזכות הזו. פנדרס זכר כי מעולם לא חתם על חוזה שכזה, ולכן טען שמגיע לו כסף על כל התמלוגים שאי פעם היו קשורים לסוניק.
על מנת לברר את העניין, פנה פנדרס לארצ'י קומיקס דרך כתובת הדוא"ל בבקשה לראות את החוזה עליו חתם. לטענתו, נציג של ארצ'י קומיקס חזר אליו והודיע לו שאין חוזה כזה – טענה שארצ'י קומיקס הכחישו מאוחר יותר. הוא המשיך לשלוח מיילים ולהתקשר שוב ושוב ולא קיבל מענה, מה שהגביר את תחושת הזכאות שלו לתמלוגים.
פנדרס פנה לרשויות זכויות היוצרים בארה"ב (US Copyrights) ומילא כ-173 בקשות. חשוב להבהיר שההליך הזה לוקח זמן רב, כי על הרשויות לוודא שהטענות אכן מוצדקות. הרשויות פנו בעצמן לארצ'י קומיקס עם שאלות בנוגע לחוזה, וארצ'י קומיקס לא ענו.
בקשתו של פנדרס לא כללה דרישה עבור הזכויות על הדמויות (שבמקור לא היו שלו), אלא דרישה לקבל תמלוגים על ההדפסות החדשות של הקומיקס שכתב, ועל המשחקים המבוססים על סיפוריו.
יש מי שטען שפנדרס סתם מנסה לפגוע בארצ'י קומיקס מתוך נקמה, אולם מצד שני – מדוע לא מגיעים לו תמלוגים על עבודתו? בנוסף, פנדרס סיפר כי באותה התקופה מצבו הכלכלי היה רע.
לבסוף, לאחר שפנה עורך דינו של פנדרס לארצ'י קומיקס, שלחה לו החברה חוזה עליו לכאורה חתם פנדרס בשנת 1996, כ-13 שנה קודם לכן. פנדרס טען שאינו זוכר שחתם על חוזה שכזה, ודרש לראות את המקור במו עיניו. ארצ'י קומיקס השיבו כי חיפשו את המקור, אך לא מצאו אותו – ושגם ההעתק המצולם של החוזה נחשב תקף.
פנדרס האשים את ארצ'י קומיקס בהאשמה חמורה של זיוף חתימתו, ובעקבות כך שלחה לו החברה מכתב תביעה. וכך החלה המלחמה המשפטית בין הצדדים – אחת ממלחמות התמלוגים הידועות והגדולות ביותר בעולם הקומיקס.
ארצ'י קומיקס התעקשו כי כל היוצרים חתמו על חוזים דומים ופלריטו, העורך, צידד בהם.
לעומת זאת, באופן מפתיע, כל שאר העורכים הקודמים של פנדרס החליטו לתמוך בו. אפילו קארל בולרס – שבינו לבין פנדרס עבר דם רע – תמך בפנדרס, וטען בראיון כי הוא דובר אמת.
לבסוף, עם תומכים רבים לצידו של פנדרס, החליטו ארצ'י קומיקס לבטל את התביעה שהגישו נגדו ולסגור את העניין ביניהם. פנדרס מצידו אישר לארצ'י קומיקס להמשיך לעשות שימוש בדמויותיו ועלילותיו, ולא ידוע אם לבסוף קיבל על כך תמלוגים או לא.
לכאורה, נראה היה כי הכול הסתדר. אולם בפועל – המצב היה שונה לחלוטין.
לא ידוע בדיוק מה קרה בדרך, ומי או מה הוביל למהלך, אך יום אחד נודע לפלין, שהשקיע את כל כולו בסדרה מאמצע דרכה, על כך שיאלץ לבצע אתחול מוחלט מחדש לעלילת הקומיקס.
משמעות האתחול הייתה שעליו למחוק את כל הדמויות שיצרו פנדרס ובולרס (מעל 200 דמויות!), לשנות באופן דרסטי את העלילה ואף לוותר על חלק מקווי העלילה המרכזיים שהיוו את הבסיס לסדרה.
הייתה זו גזרה קשה וכואבת במיוחד עבור פלין. לאחר שש שנים של עבודה קשה, 243 כותרים פשוט נמחקו. אולם התוצאה לא פגעה רק בפלין, אלא גם במעריצי הקומיקס, ששנאו על כך את פנדרס, וטענו כי הוא "רצח" את הסיפור.
ומצידו של פנדרס – למרות שזכה לקבל את מבוקשו, הוא לא חדל מלהחריף את המצב: הוא תקף את פלין ברשתות החברתיות, עם משפטים כמו "לא נותר לי שום כבוד אל פלין כאדם" ו-"פלין זרק אותי לזאבים", ואף הפיץ את דעותיו על דמויות סוניק שבעלילה הנוכחית באופן דוחה ופרובוקטיבי.
פלין והמעריצים היו מותשים מהמצב. עם זאת, למרות הכאב והקשיים, החליט פלין לקחת את עצמו בידיים. הוא והצוות שלו התחילו שוב מאפס, ויצרו סיפור עלילה חדש לסוניק – כולל סיפורי כיסוי על היעלמותן של הדמויות החסרות שפנדרס ובולרס יצרו. הם השקיעו זמן רב ואנרגיה, ההצלחה הייתה מרשימה, והעלילה החדשה סחפה אחריה את המעריצים.
בחג המולד בשנת 2018, חגגו איאן והעורך פלריטו את הצלחתו של הקומיקס, שהגיע לכרך מס' 300, לאחר שנה קשה במיוחד. אך כמובן שהשמחה הייתה צריכה להיהרס.
כשעתיים בלבד לאחר החגיגות, פלריטו התקשר אל פלין והודיע לו כי חברת סגה החליטה לקחת מארצ'י קומיקס את הזכויות על הקומיקס סוניק.
חג המולד הכי גרוע אי פעם? בהחלט כן. ככה פתאום, וללא התראה מוקדמת, קומיקס סוניק בוטל באופן רשמי. פלין נותר מובטל, הסיפורים שכתב מעולם לא הגיעו לסופם, וכך נגמר לו עידן של 25 שנה לקומיקס סוניק בהוצאת ארצ'י קומיקס.
לא ברור מדוע הופסקה הסאגה בכזו פתאומיות. ההשערות טוענות שמדובר בבעיות בחוזים (חשש מעובדים נוספים שיחליטו להתלונן) או כי פשוט אבד האמון בארצ'י קומיקס.
חלק גדול מהמעריצים האשימו את פנדרס במתרחש, שוב.
יומיים לאחר מכן, מכרה SEGA את הזכויות להוצאת IDW.
זה הרגיש כמו הסוף. פלין סבל מעומס רגשי כבד, כיוון שהקומיקס עליו עבד כל כך הרבה שנים הופסק פתאום, והעתיד שתכנן לבנות נמחק. התחושה הייתה של אובדן גדול – ולא רק של עבודה ומסע יצירתי, אלא גם של תקווה ומטרות.
אך למרות התקופה הקשה והדיכאון, סיפורו של סוניק לא נגמר, וגם לא מסעו של פלין. למזלו הרב, IDW פנו אליו והזמינו אותו להצטרף אליהם ביצירת קומיקס סוניק חדש.
עבור פלין, סוניק הוא עניין של נשמה, והוא כמובן הסכים.
כשהגיע לעבוד בחברה, להפתעתו פגש בראש סגה יפן, טאקשי איסוקה. פלין הציג בפניו רעיונותיו לקומיקס סוניק החדש, וכמה ימים לאחר מכן קיבל הודעה משמחת שהוא יהיה הכותב הראשי של הקומיקס.
גם עכשיו, הקשיים במסעו של פלין ביצירת הקומיקס סוניק לא חדלו מלהגיע. ב-IDW הציבו לו תנאים חדשים: אסור היה לו לכתוב סיפור זהה לזה שהיה לסוניק בארצ'י קומיקס, וגם לא להשתמש בדמויות שיצר שם.
פלין שוב מצא את עצמו עומד בפני האתגר ליצור סיפור חדש לגמרי לסוניק, אבל כמו שאנחנו כבר מכירים אותו – הוא לא פראייר. הוא כתב סיפור מעט שונה מהקודם, עם יותר הרפתקאות, ובסגנון שמזכיר שונן יפני, ואף כתב את התסריט לתוכנית הטלוויזיה החדשה ולמשחקים החדשים.
הוא שוב עשה זאת! הקומיקס החדש הצליח – ובענק!
רבים משתעשעים עם התיאוריה שהייתה זו נקמתם של סגה יפן על כך שסגה אמריקה החליטה לבנות לסוניק סיפור מחדש משלה.
ומה קרה בסוף עם פנדרס?
הוא כמובן ממשיך להתלונן ברשתות החברתיות, אך לצד זאת עובד על הקומיקס The Lara-Su Chronicles: Beginnings, ובסוף יוני 2024 שחרר בהצלחה את הכרך הראשון של הסדרה בכריכה קשה, המאגד את סיפוריו הקודמים מ-Mobius: 25 Years Later (ממד סוניק העתידי, שכתב במקביל לעלילת סוניק של בולרס).
את ספרו ניתן לרכוש באתר שלו, kenpenders.com – ובתוספת של 15 דולר, אפילו לקבל חתימה אישית…
לסיום, אני בהחלט יכולה להבין למה פנדרס הכעיס כל כך הרבה אנשים.
גם לדעתי יש לו חלק גדול בכל מה שקרה – למרות, שכמובן, אני רק יכולה להכיר את הסיפור ממה שנכתב ברשת, ולא באמת לדעת מה בדיוק קרה במציאות. נראה כי אף אחד מאתנו לעולם לא באמת ידע את כל הפרטים המדויקים, כי בסיפור הזה יש יותר מדי צדדים.
לדעתי, הטעות הגדולה ביותר שעשה פנדרס הייתה לבחור לשים את עצמו במרכז יותר מדי, מבלי להבין שכאשר יוצרים דבר כל כך גדול, שנותן לכל כך הרבה אנשים להיות חלק מהסיפור שלך, הם נקשרים אליו, ולצאת "צודק" במחיר של לקחת את הסיפור מכל כך הרבה אנשים (אם אכן הייתה זו ההחלטה שלו), זה בהחלט פוגע. עבור המעריצים ועבור שאר הכותבים כאחד.
לפעמים צריך לדעת לקחת אחריות – כי עם כוח גדול, מגיעה אחריות גדולה (כן, כן, הציטוט החפור מספיידרמן).
ועכשיו, ברצינות – בתור ילדה, נערה ובוגרת שגדלה על סדרות, ולקחה ולוקחת חלק גדול בפאנדומים (מועדוני מעריצים) – לעצור סדרה כל כך הרבה פעמים, ולשנות אותה שוב, ושוב ושוב… אישית, אני ממש לא בטוחה שהייתי שורדת כמעריצה.
ובנוגע לפלין, אני פשוט תוהה ממה הוא עשוי.
כוחות הנפש האדירים שהיה צריך להפעיל בתקופה הזו, כמות הפעמים בהן נאלץ לכתוב את העלילה של סוניק מההתחלה, לחשוב על סיפורים חדשים ושונים, ולהיפטר ממה שכבר היה קיים. ברצינות, אם צריך למנות מי הגיבור האמיתי של הסיפור הזה – לדעתי, זה לגמרי פלין.
מה דעתכם על הפרשיה?
האם אתם מעריצי סוניק, והאם ידעתם על כל מה שקרה מאחורי הקלעים?
האם הייתם נוטשים פאנדום של סדרה עם כל כך הרבה תהפוכות, והאם אתם מכירים סיפורים דומים מסדרות אחרות? כתבו לי!😊
