The Rose of Versailles is a manga created by Riyoko Ikeda and originally published by Shueisha. IsraComics makes no claim of ownership over the original work. This image is used solely for review and commentary purposes under fair use. All rights to the original content remain with their respective copyright holders.

⚠️ אזהרת תוכן: תוכן המאמר מיועד לגילאי 15 ומעלה.

מאת: מגאנה-קון👓

הערה:
על מנת למנוע בלבול ושימוש ביותר מידי מונחים, במאמר הזה אשתמש במונחים הבאים:
👩‍❤️‍👩שוג'ו איי – ז'אנר המתאר קשר רומנטי בין שתי נשים. תחת המונח הזה אדבר על שוג'ו איי ויורי כאחד.
👨‍❤️‍👨שונן איי – ז'אנר המתאר קשר רומנטי בין שני גברים. תחת המונח הזה אדבר על שונן איי ויאווי כאחד.
💗שוג'ו – מנגה המיועדת לנערות צעירות. למרות שזוהי למעשה דמוגרפיה (קהל יעד), רוב מנגות השוג'ו הן בעלות תת-ז'אנרים משותפים – כמו רומנטיקה, חיי תיכון ונוער – ולכן מקבל השוג'ו יחס של ז'אנר בפני עצמו.

🌈IT'S GAY JUNE, YOU GUYS!🌈

חודש גאווה שמח לכולם!😊🏳️‍🌈

לכבוד המאורע, אשמח לספר לכם על התפתחותן של סוגות השוג'ו איי והשונן איי בעולם המנגה, כיצד החלו וכיצד הושפעו באופן ישיר משוג'ו.

בנוסף, נדבר על השפעתה של מנגת שוג'ו אחת שפתחה דלת לקשת בענן והחלה מגמת שינוי במנגות הלהט"ב שביפן. הדבר המפתיע הוא שהמנגה הזו אפילו לא מוגדרת כמנגה מז'אנר הלהט"ב, והדמויות שבה אינן להט"ביות, למעט דמות משנית אחת.

אנחנו כמובן מדברים על "Rose of Versailles" ("שושנת ורסאי") – שאודה ואתוודה שעד שקראתי אותה, גם אני חשבתי שמדובר במנגת שוג'ו איי.😳

השאלות שעליהן נענה במאמר:

מדוע מנגות מסוימות המציגות קשר רומנטי מרומז ("סאב־טקסט") בין נשים לנשים ובין גברים לגברים מוגדרות כשוג'ו – תיאור דמוגרפי רחב לז'אנר המיועד לקהל יעד של נערות צעירות, ולא מוגדרות כשוג'ו איי או שונן איי?

קחו לדוגמה את "בננה פיש" – שבכלל מספרת על קשר רומנטי "מרומז" בין שני גברים (שאפילו התנשקו). מנגה המלאה באקשן, טרגדיה, סצנות קשות ותכנים גרפיים, שאין בה אף לא אפקט אחד של לבבות ופרחים ורודים כמו בשוג'ו הקלאסי המוכר לנו כיום.

אז מדוע בננה פיש מוגדרת כשוג'ו?🤔
ויותר מזה, מה הקשר בין "בננה פיש" לבין "רוז אוף ורסאי"?

על כל אלו – נענה במאמר!

נתחיל בתקציר קצרצר על העלילה של "רוז אוף ורסאי":

העלילה מתרחשת בצרפת של המאה ה־18. ליידי אוסקר היא אצילה שנולדה למפקד המשמר המלכותי, לאחר שהתפלל לבן זכר שימשיך אותו בתפקידו.

בניגוד למה שנהוג באותה התקופה, אביה מחליט לגדל אותה כגבר, ואוסקר גדלה כמודעת לעובדה שהיא למעשה אישה – אבל מתנהגת כמו גבר, מתלבשת כמו גבר, מדברת כמו גבר ונראית כמו גבר (גבר נשי ומאוד נאה), ואין לה שום בעיה עם זה.
היא ממשיכה את מורשתו של אביה בהצלחה, הופכת ללוחמת החזקה ביותר בממלכה – גם ביחס לגברים – ונעשית למפקדת המשמר המלכותי של המלכה מארי אנטואנט, הדמות הראשית הנשית הנוספת.

בין אוסקר והמלכה מארי אנטואנט מתפתח קשר של הערכה הדדית רבה אך הוא לחלוטין לא רומנטי, ולמארי אנטואנט יש מושא אהבה משלה – ולמקרה שתהיתם, הוא גבר.

בהמשך נכנסת שחקנית נוספת למערכה בשם רוזלי – נערה צעירה ושברירית שאוסקר לוקחת תחת חסותה. רוזלי מתאהבת באוסקר, ואף מודה בכך באופן חד משמעי – בלי שום סאב־טקסט.

אוסקר לא מרגישה אותו הדבר, ובסוף הסיפור אוסקר במערכת יחסים רומנטית עם אנדרה, חבר ילדותה והעוזר האישי שלה.

אז איך בעצם השפיעה מנגת שוג'ו, שמערכות היחסים המרכזיות שבה הן הטרוסקסואליות, על תעשיית מנגות הלהט"ב, ובאיזה אופן?

בשביל להבין את זה, נצטרך לצאת למסע בזמן – וללמוד, ממש קצת, על היסטוריית יפן!👨‍🎓

🗝️נקודות המפתח שעיצבו את יסודות השוג'ו,
השוג'ו איי והשונן איי🗝️

לכל מדינה יש היסטוריה להט"בית משלה, שקדמה לאימפריאליזם המערבי – ויפן לא שונה.
היא אמנם לא “מרחב בטוח” לקהילה הלהט"בית, אך גם היא מדינה עם היסטוריה ארוכה של הצגת יחסים להט"בים בספרות ובאמנות.

נקודת ההתחלה שלנו היא אמצע המאה ה־20, בה צצו שלוש נקודות מפתח שעיצבו את עתיד השוג’ו מנגה – ובעקבות כך גם את עתיד מנגות הלהט"ב:

נקודת המפתח הראשונה:

תיאטרון Takarazuka Revue

להקת תיאטרון נשים שחילקה את השחקניות שלה לתפקידים גבריים (Otokoyaku) ותפקידים נשיים (Musumeyaku). הלהקה זכתה להערכה רבה, ונשים היוו רוב מוחלט בקהל המעריצים שלה. חלק מהמופעים דיברו על גיבורות הנעות בין זהות נשית לגברית ועל דינמיקה מגדרית המשתנה כאשר אישה מגלמת גבר.

הקשר לשוג’ו?
זהו אחד ממקורות ההשראה הראשונים למוטיב “הבחורה-הנסיך” (Girl Prince) – מוטיב החוזר שוב ושוב במנגות שוג’ו, וכאלו עם קריצה קווירית בפרט, כמו "אחי היקר", "סיילור מון", "Monthly Girls' Nozaki-kun" ועוד רבות אחרות, עד היום.

מוטיב הבחורה "הנערית" שנראית כמו נער יפה, שכמעט תמיד מופיעה בעלילות המתרחשות בבית ספר לבנות בלבד, ולכן מהווה כמושא האהבה הקרוב ביותר לגבר שאפשר למצוא באזור עבור הנערות בעלילה, לפחות עד שיגיע "האביר על הסוס הלבן" – הגבר האמיתי.

נקודת המפתח השנייה:

ז'אנר ה-"Class S"

הסופרת נובוקו יושיה, מחלוצות ז’אנר ה־Shōjo Shōsetsu – סוגה ספרותית שקדמה לז'אנר השוג'ו כפי שאנו מכירים כיום. יצירותיה, כמו Hana Monogatari, עיצבו את סגנון הכתיבה הלירי והפיוטי של מנגות השוג’ו, והיוו בסיס לז’אנר הנקרא “Class S” – סיפורים על יחסים בין שתי בנות בבית ספר לבנות בלבד.

לעיתים היו היחסים בין שתי הבנות חברות עמוקה, ולעיתים הכילו רגשות רומנטיים של ממש – אך כמעט תמיד תוארו כטהורים ורוחניים, ובסוף תמיד, אבל תמיד, נגמרו בפרידה – ובנישואין של לפחות אחת מהדמויות הראשיות לגבר.

המבנה העלילתי נובע מהתקופה בה התפתח הז'אנר, בה גודלו וחונכו נשים להישאר צנועות, לשמור את עצמן לחתונה, להתחתן עם גבר ולהביא ילדים. מתוך כך לרוב חונכו במסגרות של נשים בלבד, מה שאפשר להן לפתח קשר אינטימי וקרוב רק עם נשים – קשר שכמובן אסור היה לו להתממש, אך השתלב עם ההשקפה היפנית על פיה מערכות יחסים כאלו מקובלות, ואפילו מעודדות בגיל ההתבגרות – כהכנה לנישואים הטרוסקסואליים בעתיד.

בהמשך, למרות שלא קיבל תווית להט"בית מובהקת, הוצא ז’אנר ה-Class S מחוץ לחוק ביפן, כי נתפס כיותר מדי "גיי", טאבו ועשוי להסית את האישה מייעודה, בניגוד לשונן איי (מערכת יחסים בין גברים) – בו ניגע מייד.

נקודת המפתח השלישית:

ספרות השונן איי

מארי מורי – מחלוצות ספרות השונן איי. סיפורה הלהט"בי שיצרה בשנת 1961, "יער האוהבים", נחשב לאבן דרך, והכיל אלמנטים שהשפיעו על תעשיית השונן איי לדורות – עם האסתטיקה האירופאית והסופים הטראגיים, שמאוחר יותר גם הלכו והשתלבו בסיפורי השוג'ו איי.

כותבות רבות הלכו בעקבותיה של מורי, והחלו גם הן לכתוב על מערכות יחסים בין גברים במדינות רחוקות.

סיבת המשיכה של נשים לז'אנר השונן איי באותה התקופה דומה מאוד לסיבה שבגללה נמשכו נשים לז'אנר ה-Class S, אם כי מתקדמת בכמה צעדים קדימה.

לנערות צעירות לא הייתה הרבה שליטה על חייהן או על מיניותן. הן בילו את שנות ההתבגרות שלהן בבתי ספר לבנות, וחיכו להינשא ולהפוך לעקרות בית. הבחירה לא נחשבה לאופציה אמיתית. אסור היה להן להביע משיכה לגברים, ובטח שלא לפנטז על נשים, ולכן הדרך היחידה שלהן לממש את הפנטזיה – לפחות בראשן – הייתה לצאת מגבולות גופן.

לברוח אל ארצות רחוקות, הרחק מזהותן האמיתית, מהמציאות ביפן ומחובותיהן כנשים בחברה. לראות את עצמן בתור דמות הגבר הנשי יותר שבמערכת יחסים בין שני גברים, זו שנועדה בשביל להזדהות עמה ותמיד מאוירת כך שניתן להשליך עליה את דמות הקוראת, כיוון שגופה כמעט לעולם אינו ממוגדר מעבר לחזה החסר. וכך, לחקור את המיניות שלהן מבלי להתעמת עם הגוף שלהן.

באותה הזדמנות, נשים לסביות שנאלצו להסתיר את העדפתן המינית, יכלו למצוא בז'אנר השונן איי הזדהות עם קשר חד מיני ואסור, כי לפנטז על נשים אחרות זה "טאבו", אבל שונן איי – שני גברים יפים, לעיתים באופן נשי וכמעט לא מציאותי – זוהי פנטזיה מיקום אחר, שלא נוגעת להן ולכן גם לא ניתן להאשים אותן ברצונות אסורים.

לברוח מהמציאות דרך גוף גברי – פטנט חדש, נחשב ומהפכני, ש"התקבל בחברה" באופן כזה או אחר, כל עוד לא קראו לילד בשמו: "גיי".

שלושת מוקדי ההשפעה האלו – נשים בתפקידים גבריים, קשרים מרומזים ולא ממומשים בין שתי בחורות ופנטזיה על סיפור אהבה בין גברים בארצות רחוקות – הותירו חותם עמוק על הקוראות, ובמיוחד על האמניות שיגדלו ויכתבו את ז'אנר השוג’ו החדש, בשנות ה־70 ואילך.

גם אם טכנית שוג'ו איי ושונן איי לא נולדו מז'אנר השוג’ו, וכן הוצגו לפניכן בספרות ובאמנות, תרבות המנגה שיצרה אותם כפי שאנו מכירים אותם היום הגיעה מז'אנר השוג’ו, ונצרכה בשקיקה על ידי נערות. אולם בימים ההם, לקרוא למנגות "שוג'ו איי" ו"שונן איי" ("אהבת נשים" ו"אהבת גברים"), היה בגדר הטאבו, ולכן לא קיבלו השונן איי והשוג'ו איי תווית רשמית, נותרו כ"סאב־טקסט" והוגדרו כשוג'ו. בגלל קהל היעד אליו היו מכוונים!

וכך אנו עונים על השאלה מדוע בננה פיש, מנגת אקשן טרגית משנות ה-80' שלכל הדעות מספרת על מערכת יחסים רומנטית בין שני גברים, מוגדרת כשוג'ו:
לא ניתן לתייג את ז'אנר המנגה כשונן איי – ולכן, היא מוגדרת כשוג'ו, על פי קהל היעד שלה – נערות צעירות ש"יוצאות מגבולות גופן" וחיות את עצמן במערכת יחסים בין שני גברים, למרות שבפועל – היא שונה ב-180 מעלות ממנגות השוג'ו הקלאסיות שאנו מכירים כיום.

כמוה גם "Gravitation", "No.6" ומנגות שוג'ו רבות אחרות המתרכזות במערכת יחסים רומנטית בין שני גברים – בין אם במרומז ובין אם לא – שהרבה מהן מעולות, אך לא אמליץ עליהן לנערות מתחת לגיל 16 בגלל תכנים קשים כמו טרגדיה, תקיפות מיניות, אלימות וסופים עצובים.
מהסיבה הזו, שיוכן הדמוגרפי לשוג'ו הוא מעין אבסורד.

עם זאת – עדיין לא הגענו אל השאלה כיצד השפיעה "רוז אוף ורסאי" על תעשיית השוג'ו איי והשונן איי, ויתכן שבעקיפין אפילו על בננה פיש.
לכן, אנחנו הולכים קדימה – ומגיעים אל שנות ה-70!

⭐שנות ה-70: עידן הזהב⭐

עידן הזהב של השוג’ו! העידן בו החלו להיווצר סוגות שונות. מה שנתפס קודם כ”ז'אנר קליל לנערות שטחיות” הפך לתנועה ספרותית של ממש. קבוצה של יוצרות מנגה שכונתה "Year 24 Group" החלה לפרוץ בזירה. באותה התקופה גברים רבים חדלו מליצור שוג’ו ועברו לעולם השונן – כך שנפתח פתח ליותר נקודות מבט נשיות, הקרובות בהשקפתן לגיל של הקוראות עצמן.

שתי יוצרות מנגה בולטות היו מוטו האגיו וקיי טקמיה, שפעלו במגוון ז’אנרים שונים, אך כיום ידועות בעיקר בזכות סדרות השונן איי שלהן, Heart of Thomas ו־Poem of the Wind and Trees, ואף נחשבות לחלוצות בתחום. כשנשאלו למה בחרו לכתוב עלילות של שונן איי, אמרו האגיו וטקמיה בעצמן כי הזוגות הגבריים שכתבו נועדו לשחרר בנות מהמגבלות המיניות שהיו עליהן.

סדרה נוספת שהניחה את היסודות למנגות הלהט"ב היא "Shiroi Heya no Futari" מאת ריוקו יאמאגישי, הנחשבת לחלוצת ז’אנר השוג'ו איי.
מרבית המוטיבים המופיעים בכותרי השוג'ו איי שהגיעו לאחריה, וגם המודרניים שאנו מכירים כיום, נובעים ממנה – והיא מהווה המשך ישיר לסיפורים מסוג "Class S".
יאמאגישי אמנם התפרסמה בעיקר תודות ליצירות השונן איי שלה, אך "Shiroi Heya no Futari" נחשבת לשוג'ו איי הראשון, או לפחות המוצהר הראשון – כלומר, המוגדר כשוג'ו איי או יורי.

הפעם – גיבורות המנגה "Shiroi Heya no Futari", וכמותן גם גיבורות של מנגות שוג'ו איי נוספות שהושפעו ממנה והגיעו לאחריה, היו נערות צעירות שלרוב התגוררו במדינות אירופאיות כמו צרפת וגרמניה – בדומה לחלוצי השונן איי הראשונים, שעלילותיהם התרחשו גם הן במדינות אירופאיות רחוקות או בפנימיות מבודדות, כדי שוב – להרחיק את הקוראת מהמציאות היפנית.

לעיתים קרובות נגמרו הסיפורים בצורה טרגית – כ"מיטב" המסורת בשנים הקודמות להן, ובניגוד מוחלט לסיפורים הטרוסקסואלים באותה התקופה!

הדמויות ייצגו מוטיבים חוזרים, שהפכו פופולאריים בעיקר בעקבות "Shiroi Heya no Futari":
שיער כהה מול שיער בהיר.
הנערה "המגניבה", האצילית והאפלה בעלת השיער השחור המייצגת את "הדמות הגברית" בקשר – מול הנערה הרכה והמתוקה, בעלת השיער הבהיר, המייצגת לרוב את הדמות הנשית בקשר.
בשוג'ו איי, המוטיב הזה נקרא: “שושנה ארגמנית וילדת הסוכרייה” – האחת גברית וקרירה והשנייה רכה ונשית – כמו גם בשונן איי, כאשר לרוב הדמות בהירת השיער הייתה "הנשית" יותר.

מכנה משותף נוסף למנגות השוג'ו איי באותה התקופה היו היחסים הרעועים עם ההורים. כמעט כל דמות ראשית סבלה מנטישה, טראומה או אובדן. המאפיין הזה ביסס את הדמויות כ”שבורות”, מה שכנראה אפשר לדמויות, ליוצרות ולקוראות להצדיק את קשר האהבה האסור והטרגי שבועט בגבולות המוסר.

לאחר צאת שלוש המנגות האלו לאור, המשיכו להופיע עוד ועוד מערכות יחסים להט"ביות בשוג’ו מנגה. כמה מהסדרות הפופולריות והחשובות ביותר בתקופה הזו סבבו סביב מערכות יחסים חד־מיניות בין “נערים יפים”, ביניהן "Hi Izuru Tokoro no Tenshi" בשנות ה-80, "From Eroica with Love" בשנת 1976 והמנגה "Mari to Shingo" בשנת 1977.

בצד השוג'ו איי, פחות סדרות נשמרו בזיכרון הקולקטיבי, אך הן בהחלט התקיימו – ביניהן "Maidens of Aries" מאת מאצ’יקו סאטונאקה וסיפור האימה "Maya no Sōretsu" מאת יוקארי איצ’יג’ו, ואחת מסדרות השוג'ו איי הפופולריות ביותר בתוך ומחוץ ליפן באותה התקופה, "Oniisama e…" ("אחי היקר") מאת ריוקו איקדה – שאף זכתה לעיבוד אנימה.

לא הייתה זו היצירה הלהט"בית היחידה של איקדה. היא יצרה לא מעט מנגות להט"ביות, כמו "Futari Pōchi", "Early Spring" ו־"Claudine", בה הדמות הראשית היא גבר טרנסג’נדר.
אך מבין כל המנגות האלו, היצירה המוכרת והמשפיעה ביותר שלה היא כמובן "רוז אוף ורסאי", שהייתה להיט ענק בקרב המעריצות הלסביות ביפן, גם בגלל המראה הנאה של אוסקר.

🌈פריצת הדרך של "רוז אוף ורסאי" בתקופתה🌈

"רוז אוף ורסאי" היא יצירה שאי אפשר להגדיר: לא שוג'ו איי, לא שונן איי, לא בדיוק גבר, לא בדיוק אישה – והיא מהווה את אחת מפסגות ההיסטוריה של עולם המנגה, והשפיעה על מנגות השוג'ו איי והשונן איי שהגיעו אחריה. היא יושבת בדיוק על התפר שבין מנגות השוג'ו איי שאפיינו את תקופתה, לבין דפוסים חדשים ומודרנים שקבעה עבור הז'אנר הלהט"בי שהתפתח בעקבותיה.

הקשר בין רוזלי לאוסקר מגלם את הדינמיקה הקלאסית של הגברית והנשית – למעט שבמקרה הזה, הנתפס חריג באותה התקופה, שתיהן היו בלונדיניות.
היחסים ביניהן הם טהורים ורוחניים – לפחות מצד אוסקר – והסתיימו בפרידה. רוזלי והנטיות הלהט"ביות שלה נדחקו הצידה, והפוקוס עבר לאוסקר ולמערכת היחסים הרומנטית שלה עם אנדרה – גבר. כל זאת בהשראת ז'אנר ה-"Class S" ומנגות אחרות מתקופתה.

אולם כאן הגיע השינוי הגדול, ששם אבן דרך הצבועה בצבעי הקשת בהיסטוריית המנגות הלהט"ביות.

לכאורה, העובדה שאוסקר עם גבר שואבת את כל ה"להט"ביות" מהסדרה – אבל רבים עדיין טוענים שאוסקר ואנדרה נחשבים כזוג להט"בי, וכי האהבה ביניהם מקבילה ליחסים חד־מיניים, אף שהם בני מין שונה.

אוסקר היא דמות גברית, המדברת ומתלבשת כמו גבר, ואנדרה הוא גבר יפה ונשי יחסית (בעיקר במנגה, ופחות בגרסאות האנימה).

מבחינת האפיונים האישיותיים – אוסקר היוותה את הדמות ה"קרה" והקשוחה בקשר, מה שבד"כ אפיין את הדמות "הגברית" יותר במנגות הלהט"ביות, ואנדרה היווה את הדמות הרגישה והמאוהבת "המובלת" אחרי אוסקר, מה שבד"כ אפיין את הדמות "הנשית" בקשר.

בהמשך העלילה, אנדרה גוזר את שערו כך שייראה כמו של אוסקר, ומאבד את מאור עיניו ואיתו גם את מעמדו בתור "הגבר החזק" – וכך, הפכו השניים ל"שווים", ומעין משקפים מערכת יחסים בין שני "נערים יפים".

למעשה, הקשר שבין השניים יכול גם להתפרש כקשר חד מיני בין שתי נשים – כיוון שכשהשניים יחד קשה להבחין במי הגבר, מי האישה ומה בכלל המגדר של השניים, בעיקר בסצנות אהבים שהיו להם כזוג.

🌈השפעתה של "רוז אוף ורסאי" על מנגות הלהט"ב🌈

"רוז אוף ורסאי" אמנם לא הלכה "עד הסוף" עם הלהט"ביות, אך היא בעצם שימשה כזרז ליצירות נועזות יותר שהגיעו אחריה, כמו "Heart of Thomas".

היא הדוגמה המושלמת לתופעה של "גיי אבל לא גיי" שאנו רואים המון בז'אנר השוג'ו, ומהלכת על הגבול בין שוג'ו איי לשונן איי, מבלי לחצות אותו באמת.

תופעה נוספת שעלתה ב"רוז אוף ורסאי" הייתה התופעה של "אישה המעריצה אישה הערצה רומנטית".
במנגה מוצגות סצנות רבות בהן הנשים – רובן מוגדרות על ידי החברה כסטרייטיות, ורובן גם נשואות – מעריצות את אוסקר מרחוק, מתלהבות מקרבה פיזית אליה ואף מפגינות קנאה כשרואות אותה מרעיפה חיבה כלפי נשים אחרות. סצנות שאם תנסו, תיזכרו שכבר ראיתם בעבר במנגות ובאנימות כאשר נערות בבית הספר מתלהבות מהבחור הנאה, ואפילו "בעולם האמיתי", כאשר מעריצות מקנאות בגלל אינטראקציה בין מפורסמים (או מפורסמות) שהן מעריצות לבין בחורות אחרות.

"רוז אוף ורסאי" קבעה מחדש את התבניות של הז'אנרים הלהט"בים, ואף שינתה, עידנה וטשטשה את חוקי המשחק של התפקידים המגדריים המובהקים שהגיעו לאחר מכן במנגות השונן איי, השוג'ו איי, השוג'ו – ואפילו השונן!

אם ניקח את "בננה פיש" כדוגמה, לא לגמרי ניתן להגדיר מי "הנשי" ומי "הגברי" בקשר שבין אש לאייג'י. אייג'י אמנם בעל אישיות רכה יותר – אך אש תמיד מתואר כגבר יפהפה שבאופן לגיטימי לחלוטין מושך את כל הגברים.

גם מוטיב הניגוד בצבעי השיער, שחור ובלונדיני, קיים – רק הפוך. סלט שלם, בדיוק כמו שקיבלנו בקשר שבין אוסקר לאנדרה, ובשונה מהשונן איי הישן והמסורתי בו התפקידים היו יותר מוגדרים – וזה, רבותי, הקשר בין השפעתה של "רוז אוף ורסאי" ל"בננה פיש". גם אם לא באופן ישיר – עדיין, איפשהו, באופן עקיף.

👨‍❤️‍👨שונן איי ושוג'ו איי בתקופה המודרנית👩‍❤️‍👩

עם הזמן, קיבלו סוגות השונן איי והשוג'ו איי מגזינים עצמאיים – ועדיין, המנגות הלהט"ביות של שנות ה־70 וה־80 השאירו חותם עמוק על תודעת קהל השוג’ו.

המוטיבים שהשתרשו באותה התקופה לא באמת השתנו. ההבדל העיקרי הוא ש"המוסדות הסגורים" של פעם, כמו פנימיות בית הספר, הולכים ונעלמים, ובמקומם מופיעים תיכונים מעורבים. מנגות שוג'ו איי ישנות יותר הושפעו ממוטיב "בית הספר לבנות בלבד" שהחל בסוגת הספרות Class S, לעומת מנגות שוג'ו איי מודרניות רבות, שעלילותיהן מתרחשות בבתי ספר מעורבים. ובכל זאת, מוטיבים של פנימיות המייצרות תחושות של "קוויריות" עדיין מופיעים כסימנים ויזואליים טיפוסיים לסאב־טקסט בשוג'ו, ומידי פעם אפילו בשונן.

מה שעדיין לא השתנה הוא הפופולאריות של תרבות השונן איי בהשוואה לטאבו שעדיין קיים בשוג'ו איי, גם בתוך גבולות עולם השוג'ו.
תיאורים מפורשים של רומנים בין נשים הם נדירים מאוד במנגות השוג’ו ומחוץ להן, בניגוד לשונן איי המחזיק קהל מעריצים עצום, במיוחד עם עליית הפופולריות של שוק הדוג’ינשי ואירועי הקומיקטים. כיום ניתן למצוא מנגות שונן איי בכל חנות ספרים ביפן.

זה לא אומר שז'אנר השונן איי לא סובל מסטיגמות. גם הוא מציג מערכות יחסים להט"ביות, אבל הוא נחשב ל"פנטזיה", דרך לחקור את עצמך. שוג'ו איי, לעומת זאת, סותר את הנורמות ההטרוסקסואליות של נשים שצריכות להינשא ולהביא ילדים. הוא מציאותי מידי, אמיתי מידי וקשה מידי לעיכול עבור נערות צעירות בגלל שהוא מחבר בין הגוף שלהן לבין מיניותן. אפילו מוטו האגיו הודתה שניסתה פעם זוג נשי במנגה שלה "Gymnasium in November", אבל הרגישה ש”לראות שתי בנות מתנשקות – פשוט נראה מגוחך מדי”.
 
לכן נותר ז'אנר השוג'ו איי מאחור, בשוג’ו ובפופולריות בכלל. למעשה, כיום יש הרבה יותר שונן איי סאב־טקסט בשונן מאשר שוג'ו איי סאב־טקסט בשוג’ו. לפעמים זה במכוון, ולעיתים זה פשוט בגלל שיוצר המנגה הוא כל כך מיזוגן, שהוא פשוט לא מצליח לכתוב נשים כלל.

למרות ששוג'ו איי ושונן איי הפכו לתופעות ענק עם קהל אדוק, זה לא אומר שיפן היא מקום מתקדם ביחסה ללהט"ב. נישואים חד־מיניים עדיין אינם חוקיים, ולרוב הומוסקסואליות “נסבלת” רק כל עוד היא לא גלויה – כלומר: היא בעצם לא נסבלת.

לכן, גם אם יש נוכחות של מנגות להט"ביות במגזינים נישתיים כמו Comic Yuri Hime או Cheri+, ברוב המגזינים המרכזיים – "ההטרונורמטיביות" עדיין שולטת, ועד היום לרוב מציעה דמוגרפיית השוג’ו רק סאב־טקסט להט"בי, ולא ייצוג להט"בי מוצהר.

לקרוא סאב־טקסט להט"בי במנגות שוג'ו ושונן הוא כיף ונפלא, אבל אין ספק שצריך גם סיפורים גלויים ומוצהרים. אי אפשר להסתפק רק בסאב־טקסט, כי לא כולם יכולים להזדהות ולראות את עצמם בתוכו.

למרבה המזל, בשנים האחרונות חלה התקדמות בנושא. מגזין השוג’ו "Ribon" פרסם פיצ’ר על מנגות שוג'ו איי, כולל משפט מחזק: “אהבה בין בנות היא דבר נורמלי”. מסר חשוב לבנות צעירות.
גם בז’אנר הג'וסיי (לנשים בוגרות) קיימת תזוזה בכיוון – עם סדרות כמו Even Though We’re Adults ו־Pink Candy Kiss, המחזירות את המוטיבים הותיקים של ז'אנר ה-Class S בהקשרים חדשים.

יוזמות מבורכות במגזינים נישתיים הן דבר נהדר – אבל סיפורים להט"בים לא צריכים להידחק לשוליים, ונקווה לראות מגמת השתפרות נוספת בעתיד.

יש הטוענים שהשוג’ו המודרני הוא “יותר מדי סטרייטי” – אך צריך לזכור: הוא מציע סיפורי אהבה מגוונים כבר עשרות שנים – במדינה שעדיין שמרנית מאוד – ודי מדהים לחשוב שהיו אלו נערות צעירות שהביאו את הסיפורים האלה לאור הזרקורים, וכיצד הסמלים והמוטיבים שיצרו עדיין כאן איתנו.

🌸מילות סיכום וסיום🌸

רוז אוף ורסאי בהחלט צעדה קדימה באומץ, ופתחה את הדלת ליצירות סאב־טקסט נוספות, ובזמנים מודרניים יותר ליצירות להט"ב מוצהרות –
בהן לגיטימי עבור נשים להעריץ עד כדי התאהבות אישה מבלי לחפש תירוצים;
לגיטימי עבור גברים להימשך לגברים נשיים או לנשים גבריות;
הייצוג המגדרי של שני הגברים או שתי הנשים במנגות להט"ב או סאב־טקסט הופך מטושטש – בני הזוג כבר לא מחולקים ל"גברי מאוד" ו"נשי מאוד";
ועוד סממנים וסטראוטיפים רבים שאנו רואים במנגות ובסדרות בכלל כיום, שהולכים ומטשטשים עם השנים, כמו טשטוש הגבולות שנוצר בין אוסקר לאנדרה.

מיותר לציין שיש עוד אלפי דוגמאות למנגות שוג'ו, שונן איי ושוג'ו איי שהביאו לשינוי ולקדמה ולא הוזכרו כאן – אך נאלץ לדבר עליהן בפעם אחרת.
לשמחתנו, עולם המנגה הלהט"בי הוא יותר מידי רחב בשביל לסקר אותו במאמר אחד.💙

לבסוף, אאחל לכולכם חודש גאווה שמח – לכל חברי קהילת הלהט"ב ולכל ההטרוסקסואלים, שגם להם כמובן יש על מה להיות גאים.

מקווה שנהניתם מהמאמר. 😊💙 STAY ISRATUNED