All rights to Blue Lock are reserved by Muneyuki Kaneshiro, Yusuke Nomura, and Kodansha. Images featured in this post are used under fair use for the purpose of review and commentary only. No copyright infringement is intended.

סקירה מאת: מגאנה-קון👓 (Megane-kun)

שם: Blue Lock
שם מקור: ブルーロック
כתיבה: Muneyuki Kaneshiro
איור: Yusuke Nomura
קטגוריה: מנגה
מגזין מפרסם: Weekly Shōnen Magazine
הוצאה לאור: Kodansha
קהל יעד: שונן, גילאי +15
שנת פרסום לראשונה: 2018
ממשיך/נגמר: ממשיך (נכון להיום)
מס' פרקים: 298 (נכון לתאריך כתיבת הסקירה)

ז'אנרים:

תת ז'אנרים נוספים: כדורגל, תחרויות וטורנירים, יריבות, ספורט קבוצתי, ליגה ארצית.

מד ספוילר: נמוך

⚠️אזהרת תוכן: המנגה Blue Lock כוללת שפה בוטה, דם ואלימות, ולכן מומלצת לבני נוער מגיל 15 ומעלה.

🧠אזהרת קשב: שימו 💔 – הסקירה הבאה הרבה יותר ארוכה מהרגיל.😄 ראו הוזהרתם.ן, ותיהנו!

סיפור מקדים לסקירה: את המנגה התחלתי לקרוא לאחר סיום הצפייה בעונה השנייה של האנימה, פשוט כי לא יכולתי לסבול את זמן ההמתנה לעונה השלישית.

כיום אני במעקב שבועי (בקצב של המנגה), ותנו לי להגיד לכל העוקבים.ות אחר האנימה: מומלץ בחום! לא תפסידו שום הנאה מהאנימה אם תקראו את המנגה קודם, כי אין שום אנימציה מטריפה שממתינה לכם.ן באנימה (כן, שמעתי את הגיחוך הקטן 😏). המנגה פשוט נפלאה וממכרת. לא פחות מהאנימה – ואולי אפילו יותר.

עבור אלו שלא מכירים את האנימה והמנגה – להלן תקציר ארוך, חצוף ומלא באהבה:

לאחר שהנבחרת הלאומית של יפן נכשלה בטורניר גביע העולם – שוב – מישהו שם למעלה באיגוד הכדורגל היפני מבין שעל מנת לראות תוצאות, נדרש לנקוט בצעד קיצוני💡: להקים מתקן אימונים ייחודי בשם Blue Lock, שמטרתו לקחת את שחקני הכדורגל הצעירים (עד גיל 18) והמוכשרים ביותר ביפן, לסגור אותם במקום אחד המנותק מהעולם החיצון, בלי לצאת ובלי טלפונים סלולריים (לא, אתם לא צופים ב"אח הגדול"), להעביר אותם אימונים מפרכים ותחרויות המחריבות את המוסריות האנושית – וכל זאת על מנת ליצור את החלוץ האולטימטיבי: אגואיסט שיכבוש שערים ויוביל את יפן לניצחון באליפות העולם!📢🗣️🙌
ויותר מזה – עד שמיפן יצא "מלך הכדורגל" העולמי הבא!👑 (ראו ערכים: מסי, רונלדו, אמבפה, ונפרגן גם לערן "רגלי הזהב" זהבי כי הוא משלנו❤️).

בין שלוש מאות השחקנים שהוזמנו הוזמן גם יואיצ’י איסאגי, הדמות הראשית שלנו – שחקן עם פוטנציאל לא ממומש, רגשות אשמה מהעבר ושום יכולת מעניינת המתבלטת מעל לכל השאר, למראית עין.

סך הכול – נשמעת אחלה עסקה. גם אם לא תנצח במקום הראשון, עדיין תקבל הרבה ניסיון שתוכל לממש בקריירת הכדורגל העתידית שלך. או שזה לפחות מה שהשחקנים, ואנו הצופים, חושבים – אבל זהו, שלא.😛 כל השחקנים שלא יגיעו למקום הראשון יוצאו לתמיד מתעשיית הכדורגל ביפן ולא יוכלו לחזור לשחק בה שוב לעולם. או כך לפחות טוען הארגון (זה לא היה ספוילר, זה פשוט עדיין לא הוכח).

בעוד השחקנים השקולים, החכמים והשפויים מבין הנוכחים באולם מחפשים במבט את יציאת החירום (ובצדק!), כל המטורפים והשחצנים שבאולם, ובראשם איסאגי, מסתערים כמו חיות רעבות אל תוך חדר השלב הבא בצעקות: "כן! תכניס אותי! תהפוך אותי לחלוץ הכי טוב בעולם!👹👻😈". אחלה פתיחה לסדרת ספורט (זו לא ציניות, זו באמת אחלה פתיחה).

ואם חשבתם.ן שכבר ראיתם.ן הכול, כאן נכנס הטוויסט שהופך את "בלו לוק" לשונה מכל מנגות הספורט שיצא לי להכיר עד היום:
בניגוד למנגות ספורט נורמטיביות (ולאנשים נורמטיביים שאינם סוציופתים) – בבלו לוק מחונכים השחקנים לשכוח מכל מה שלמדו בעברם הספורטיבי על חשיבותה של "הקבוצה".

על פי ההיגיון המוחדר להם החל מהיום הראשון – בבלו לוק, האגואיסט הגדול ביותר, שישמור על הכדור אצלו ויכניס כמה שיותר גולים – יהיה זה שיתקדם הכי רחוק בתחרות, ולא הנחמד שימסור לאחרים ויחלוק איתם מגבות נקיות במלתחות.
כאן צריך לקחת, ולא לתת. מי שלא "עוקץ" – מתפוצץ💥, ומי שמתלבט – על הספסל יסתלבט🪑🤷‍♂️.

יתכן כי בדומה אליי, גם בכם.ן עברה המחשבה התמימה כי "בטח אחרי כמה פרקים הם יבינו שאין כמו חשיבות הקבוצה ושיתוף הפעולה!🫂 אי אפשר לנצח לבד!" – אבל זהו, שלא.
בלו לוק מצליחה להוכיח לנו בדיוק אחרת, כאשר האגואיסטים ביותר עולים ומטפסים בניקוד ובהיררכיה. לאט ובהדרגה, כל השחקנים כאחד הופכים למפלצות אגואיסטיות, ואלו שלא – לא ממשיכים!🙅

חשוב לציין: זה לא שאין בסדרה יחסים של חברות והקרבה, ואפילו אובססיה חייתית ומטורפת בין שחקנים מסוימים (לעיתים הדדית ולעיתים כזו שדורשת צו הרחקה) – אבל תמיד, תמיד יש אי שם איזשהו קמצוץ (או חופן גדוש) של אנוכיות ואגואיסטיות, וזה כל כך שונה, וכל כך מספק את השדים הפנימיים שרובנו לעולם לא רוצים.ות להודות בקיומם ולתת להם מקום.

וכעת, נעבור לדירוג:

רעיון עלילה:

עד שגיליתי את הסדרה, במשך שנים הרגשתי שכל כך חסרה מנגה מודרנית, עכשווית ושווה באמת לספורט הכדורגל – ספורט סקסי ופופולארי (ולא, בבקשה אל תמליצו לי על "Days" – אבל אתם בהחלט מוזמנים להמליץ לי על אחרות).
ועוד סדרה על המסע למציאת השחקן מס' 1 הבא של העולם?
שמכילה את כל השחקנים הטובים ביותר במדינה, המקדשת את האגואיסטיות ולא את מהות החברות והקבוצתיות? רעיון עלילה אדיר לטעמי.

ביצוע העלילה:

ביצוע העלילה בהחלט עונה על הציפיות. מגוון סוגי הדמויות, טוויסטים עלילתיים מטורפים ומספר פעמים לא מבוטל בהן נותרתי עם לסת שמוטה.
מעל לכל, המסע הפסיכולוגי שעוברות הדמויות על המגרש בהשקעה מחשבתית ושינוי צורת החשיבה מהקצה אל הקצה – שבינינו? הוא מעט מהיר מידי באופן לא מציאותי, כי במציאות, מסע פסיכולוגי לוקח הרבה יותר מ-90 דק', אבל איזה מנגת ספורט היא לגמרי מציאותית? יש, אבל לא הרבה, וההעדפה האישית שלי דווקא נוטה לכיוון הלא מציאותיות.

ובכל זאת, בצער רב, בהחלט יש כמה דברים בעלילה שבגינם הורדתי כוכב בדירוג.
ההומור👎 – די צולע.😩 שלא תבינו לא נכון – הסדרה קורעת מצחוק, וגרמה לי לאבד נשימה עשרות פעמים, אם כי ברובן – לא מהבדיחות של היוצר, המנסה להאכיל אותנו בכפית – אלא מהטירוף, האובססיביות והדרמה שאופפת את הדמויות. כולם כל כך מטורפים, גם אלו שלמראית עין נראים שפויים יחסית. תמיד מסתתרת לה איזה שהיא אישיות אובססיבית, סדיסטית או מזוכיסטית אי שם בפנים. לסיום נושא ההומור, אגיד כי יתכן שרבים מכם לא יסכימו איתי בנוגע לסגנון ההומור הצולע, וזה בסדר. הומור זה עניין סובייקטיבי לחלוטין.😊 בנוסף – אציין כי ההומור הרבה יותר מצחיק ואיכותי במנגת הספין אוף "Episode Nagi" – אבל עליה נדבר בסקירה נפרדת.

מבחר טכניקות דל (יחסית!)👎 – אם תתעמקו, לא באמת תמצאו הבדל כל כך גדול בין טכניקות המשחק של מגוון הדמויות, כמו למשל ב-Kuroko no Basket או ב-Yowamushi no Pedal (סליחה על ההשוואה, אבל היא בהחלט נדרשת כאן). ועדיין – לכל דמות יש טירוף פסיכוטי וצורת חשיבה משלה, כך שלא באמת חסר לי המגוון מבחינת הטכניקות, כי גם ככה שום דבר אינו צפוי.

סיבה נוספת להורדת הניקוד 👎 – וכאן השתדלו להתרכז טוב🧐: 
בדרך כלל, מנגת/אנימת ספורט כוללת בערך 70% זמן משחק, ו-30% זמן מחוץ למגרש – בו אנו שוברים קצת שגרה, מכירים את אופיין של הדמויות מחוץ למשחק, לומדים על התחביבים שלהן ומבלים איתן קצת בחיי היום-יום שלהן – אם זה בבית הספר ואם זה במפגשים חברתיים וברחוב.

בבלו לוק, אפשר לומר שיחס חלוקת הזמן הוא 80% לזמן המשחק (לפחות, וזה לא כולל את האימונים!) ו-20% לכל השאר, ואמרתי זאת בנדיבות.

בדרך כלל, אשמח לקבל עוד "זמן מסך" (או זמן נייר) של החיים שמעבר למשחק – אבל העניין הוא ש… במקרה של בלו לוק, אני לא רוצה עוד זמן מחוץ למגרש!

למה? כי גם הזמנים המעטים בהם אנו מקבלים.ות זמן מחוץ למגרש, הם כל כך משעממים וצולעים (לדעתי האישית) עד שפשוט אין לי סבלנות כבר לחכות ולחזור למגרש! להמשיך בעלילה, איפה שכל האקשן האמיתי קורה – כי רק שם אנו באמת למדים.ות על אישיות השחקנים – המוסר שלהם, החולשות, האגו, הרעב, התעבה, גבולות האנוכיות, החברות והאובססיה שלהם כלפי עצמם והאחד כלפי השני. אציין כי גם במקרה הזה, מנגת הספין אוף "Episode Nagi" מתעלה על "בלו לוק" – מבחינת התוכן שמחוץ למגרש ומבחינת האיכות שלו.

למעשה, גם הסצנות המספרות על העבר של השחקנים לא נוגעות במיוחד, ולפעמים די חלשות. מבלי לעשות ספוילר, כן היו כמה דמויות (ספורות על יד אחת) עם עבר מאוד מעניין, עצוב ומטלטל – אבל השאר? גם כשהוא עצוב, הוא גורם לך להגיד "אוי, נו. תעשו לי טובה. תחזרו כבר לשחק לעזאזל!". יתכן שסף ה"סבל הרגשי" שלי גבוה יותר, כי בכול זאת מדובר בסדרת ספורט יחסית קלילה, ולא מנגת סיינן או ג'וסיי מטלטלת.

לבסוף, החולשה של הסצנות מחוץ למגרש לא באמת מורידה מההנאה. בזמן קריאת בלו לוק, סיפור עבר עצוב זה ממש לא מה שאני רוצה או שחסר לי – כי אין שום דבר עצוב כמו גול טוב שהתפספס!⚽😫

עם כל הביקורת הדי נוקשה – האהבה שלי לבלו לוק ולעלילה המתרחשת על המגרש היא כל כך גדולה, שהייתה לי התלבטות מאוד קשה אם לתת 4.5 או 4 כוכבים – אבל אסתפק ב-4.

עיצוב הדמויות:

דמותו של איסאגי:
בניגוד ל-90% מדמויות השחקנים, בהתחלה אין לאיסאגי איזו שהיא יכולת ספורטיבית בולטת העולה על זו של האחרים, אולם הוא שחקן טוב – אחרת לא היה מגיע ל"בלוק לוק" מלכתחילה.
אבל כמו שאמרתי, כל זה למראית עין, כי האמת היא שלאיסאגי יש תכונה אחת שבמדדה עולה על כל שאר המתחרים – המאפשרת לו לבלוט בתחרות, והופכת אותו לראוי להיות הדמות הראשית ב"בלוק לוק".
איסאגי הוא אגואיסט אמיתי, יותר מכל שאר האגואיסטים בתחרות, ויש הרבה. גם אם הוא מודה בזה בהתחלה וגם אם לא, גם אם אנחנו כצופים.ות רואים.ות את זה בהתחלה, או נחשפים.ות לכך לאחר מכן. ארשה לעצמי להעיד מאחר שקראתי את כל המנגה שאיסאגי הוא האגואיסט המניפולטיבי הגדול ביותר בבלו לוק, והוא לא מפסיק להפתיע אותנו, ואת שאר האגואיסטים הלא קטנים שמתרוצצים איתו על המגרש, במחשבה המוטעית שהם יכולים לתמרן או לתחמן את הערמומי מכולם.

מלבד היותו אגואיסט – איסאגי הוא כנראה הדמות הסתגלנית ביותר, ובעלת היכולת הגבוהה ביותר ללמוד ולבצע שינויים באופיו ובאופן החשיבה שלו בזמן אמת, וכן – אחד השחקנים החברותיים ביותר על המגרש, כי מי אמר שאי אפשר להיות גם אגואיסט וגם נחמד? קוראים לזה: מניפולטור.

עובדה מפתיעה: למרות כל מבחר הדמויות המדהים והעצום, דמותו של איסאגי זכתה בתואר הדמות הפופולארית ביותר בסדרה.
דעה אישית – ולא פופולארית: לא מובן לי למה. מבחינה חיצונית, עיצוב הדמות שלו די משעמם לטעמי, וגם כאדם – הוא אמנם חברותי ומשכנע, אבל כ"צופים מהצד" אנו יכולים להבחין כי כל הטוב הזה, או לפחות רובו, נובע מתוך האופי המניפולטיבי והאינטרסנטי שלו.

על דמויות המשנה:
מגוון הדמויות נפלא, ובהחלט לכל דמות יש את "הקטע שלה".
עם זאת, הורדתי חצי כוכב כי לפעמים הדמויות המשניות יכולות להיות די הזויות, כאילו נבנו ביותר מידי מאמץ – מה שקורה לא פעם ולא פעמיים במנגות שונן ספורט, כך שזה לא באמת מפריע לי.

ועדיין, העבודה הפסיכולוגית שהדמויות עושות, חוסר הצורך ב"להתנצל" על הרצון להיות מספר אחת והאופן בו כל דמות היא לא צפויה אך עדיין באופן אותנטי המתאים לה, על כל אלו הציון הגבוה.

סגנון ציור

לטעמי האישי, סגנון הציור פשוט מהמם, והולך ומשתפר ככול שהמנגה מתקדמת!✨ הגיוון הגדול בסגנון תווי הפנים ומבנה הגוף מוסיף המון. השימוש בגוונים האפורים מעולה, הצביעה לרוב חדה ויפה – לא בהירה מידי ולא כהה מידי. בדיוק במידה.

כמו במנגות ספורט אחרות, אם כי לא בכולן, היוצרים נוהגים לכתוב את שם הדמות כאשר דמות מתחילה לדבר או עושה מהלך, מה שמאוד עוזר, במיוחד בסצנות מאוד דינאמיות בהן מספר שחקנים מסתערים ביחד על הכדור.

מה שבכל זאת הוריד מהניקוד:
המהלכים של הדמויות לא תמיד ברורים – דמות יכולה לבעוט לשער, ולא תמיד נבין מהציור באיזה זווית היא בעטה, למרות הניסיון של המאייר כן להסביר (ציור קווים מנחים שיוצאים ומובלים בזווית).

מסר:

מתוך כל הדיבורים, הפטפוטים והמלמולים של דמויות הסדרה, ומתוך העובדה שבסדרה המסר הזה באמת עובד – אפשר היה לחשוב שהמסר בסדרה הוא שצריך להיות אגואיסט.
אבל מבחינתי, המסר האמיתי בסדרה מגיע מההתמודדות של איסאגי, שחקן עם יכולות פיזיות בינוניות ביחס לשאר המפלצות המשחקות איתו על המגרש, שמצליח להפתיע כל פעם מחדש עם כלי אחד: המוח שלו.

היכולת שלו תמיד להתאים את עצמו לסביבה, ללמוד, להשתנות ולהתפתח.
המסר הוא תמיד למצוא איפה הבעיה, לאחר שקיבלת את העובדה שאכן יש בעיה.

להבין איפה צריך להשתנות, איפה צריך להשתפר – ולא לפחד לעשות את זה. לא להסתייג משינויים כשצריך אותם, להכיר בנקודות החולשה של עצמך וללמוד כיצד להשבית, לשנות או לפחות לחפות עליהן.

מסר נוסף שדמותו של איסאגי מעבירה לנו הוא לא להסתייג מיכולותיהם של היריבים שלך, גבוהות ככול שיהיו. לא משנה מי עומד מול איסאגי, או כמה הוא חזק יותר ומרשים יותר ממנו, איסאגי תמיד מצליח לעקוף אותו מבחינת ההישגים – באמצעות חשיבה, טכניקה, אסטרטגיה – וכן, גם אגואיסטיות.

ציון סופי: 4.4 כוכבים!🎉

לאחר הסקירה המאוד ארוכה – נראה כי כל מילה נוספת מיותרת. למרות כל השיפוטיות וההתקלות שבסקירה – אין ויכוח על כך ש"בלו לוק" היא נפלאה וממכרת, וגם עכשיו כבר קשה לי לחכות לפרק הבא.

למי אמליץ על המנגה?
אוהבי מנגות הספורט באשר הם, ולכל מי שמחפש סדרה עם חשיבה אסטרטגית ודמויות צבעוניות, מגניבות ומוטרפות. בנים, בנות, ובהחלט גם אנשים שלא אוהבים ספורט וכדורגל (כמו אנוכי), יכולים לגמרי להתחבר לסדרה וליהנות מכל רגע.

למי לא אמליץ?
אלו מכם שמחפש עלילה שרצה על מספר מישורים – המשלבת דרמה של מחוץ למגרש, חיי משפחה, מעגל חברים, רומנטיקה שבינו לבינה, ובכלל, עניינים שלא קשורים לספורט – המנגה הזו בפירוש לא בשבילכם.

מנגה או אנימה?
שתיהן!💪
אם קראתם את המנגה – בכל מקרה אמליץ גם לצפות באנימה, כי אין כמו להיזכר ברגעים אהובים עם קצת קולות וצבע.

אם סיימתם את האנימה ואתם כבר לא יכולים לחכות לעונה הבאה – אין צורך שתחכו. תתחילו לקרוא, הקריאה זורמת ביותר, ותיהנו מכל רגע!
העונה השנייה של האנימה הסתיימה בפרק 149 של המנגה, בסיום ארק ה-U-20. תוכלו להתחיל מפרק 150 במנגה, שנקרא "Holiday", ומהווה מעבר חלק מהאנימה למנגה, ישר לארק הבא הנקרא "Neo Egoist League". האנימה והמנגה נושקות אחת לשנייה באופן מושלם, ולא תפספסו כלום.

עד כאן על BLUE LOCK! מקווה שנהניתם.😄

ניתן לקרוא את המנגה במלואה באתרים השונים, לרכוש את הכרכים שתורגמו לאנגלית, וחלק מהכרכים אף זמינים לרכישה בחנויות הקומיקס והספרים השונות בארץ.