עולם אבשלום – פרק 1: צו חירום

מאת: עופר זנזורי

הקדמה מאת נועה זנזורי:

האם אי פעם ניישב את המתח בין הצורך שלנו להיות לבד לבין הצורך שלנו להיות ביחד? האם לעד יצלחו בני האדם להכיל את הסתירה המורכבת שקיימת בהם? האם נוכל להכיל את המתח הזה, בין המחויבויות שלנו למשפחותינו ובין הצורך שלנו בשקט, יבוא אי פעם על פתרונו?

מה אם נוכל לשלב בין המסגרות, המשפחתיות, המלאות, השיתופיות והאינטימיות לבין תחימת הגבולות והפרטיות? מה אם נוכל לפרוץ דרך בשגרת החיים העתיקה, שונה, עיוורת? מה אם נוכל לשמור את הילדים קרוב, אך גם לתפוס מרחק מידי פעם. להיות מוקפים בחברים, אך בפשטות ובמידיות להיות מסוגלים להוריד את התריס ולעצום עיניים?

האמן הישראלי מאיר אשל (שהיה ידוע בכינויו 'אבשלום') הפך בסוגיות אלו ממש. המיצגים האחרונים שהציג לפני מותו, תיארו את האופן בו אדם חי לבד בתא שמעוצב עבורו בלבד, אך ממוקם בלב עיר סואנת.