יצירות: "דברים שקרו באמת", "הילל המוהל המשתולל"
קצת עליה – מתוך ראיון מאת דרור ניר קסטל, באתר "comedychildren":
👩🎨 עדי עדיין לא מגדירה את עצמה כמצחיקה באופן רשמי, אך מתבדחת שהגישה בקשה למשרד הפנים בנושא.
👩🎨 היא מתארת את דמות הקרפיון שלה כ"אלטר אגו מצחין ומפריש רפש".
👩🎨 עדי הושפעה בגיל צעיר ממונטי פייתון ומהיכולת לשלב בין הומור נונסנס מתוחכם.
👩🎨 היא אהבה בילדות את "החבובות", ומוסיפה בהומור שבשלבים מוקדמים יותר הייתה רק "תא מין חסר אופי".
👩🎨 היא מעריצה כיום את ג’ון סטיוארט ולואי סי קיי, שמבחינתה הם האנשים הכי מצחיקים ומעניינים.
👩🎨 היא סבורה שפסטיבל הקומיקס מקנא בפסטיבלים אחרים – במיוחד כאלה עם עכברושים בטוטו.
👩🎨 עדי מרגישה שכיום קומיקאים נותנים יותר קרדיט לקהל, משתמשים ברפרנסים מגוונים ולוקחים סיכונים.
👩🎨 היא רואה בדפוס מדיום מת, "מרקיב ומצחין". לדעתה, אמנם יצירה אונליין מרחיקה את האמן מהקהל הפיזי, אך היא מציעה יתרונות רבים, והאינטרנט הוא "הדבר הכי טוב שקרה לאנושות מאז חיתולים למבוגרים".
👩🎨 המילה שהכי מצחיקה אותה היא "Buttplugz" – ובמיוחד תרגומה ל"פקק תחת".
👩🎨 עדי מאמינה באסכולת ה"חיח" ומסתייגת מהאסכולות הקלאסיות כמו "חה חה חה" או "חחחחח".
👩🎨 היא מצהירה ש"בקומיקס לא בוכים – מקסימום נמעכים על ידי פסנתר שנופל מהשמיים".
