בוקר טוב גיבורים 🩵

מצאתי איזה קטע כתיבה שכתבתי פעם וחשבתי לשתף. הייתה תקופה שהייתי משתמשת בכלי הכתיבה בשביל לשחרר. זה בהחלט הקל על הכאב אך לא תמיד עזר. אין מה לעשות, עזרה נפשית היא לא קסם.
הנה משהו שכתבתי בשביל שחרור. מזהירה מראש שזה יכול להדליק טריגרים לכמה אנשים, אז אם חוויתם פוסט טראומה אולי עדיף שתגללו ותקראו דברים אחרים שכתבתי:

יודעים מה יותר גרוע מטראומה?

זה הפוסט טראומה.
הסיוטים שלא מגיעים רק בלילה.
אחרי שהזמן עובר כבר אנשים לא תומכים בך כמו בהתחלה.
ואתה מפחד להראות להם שלא התגברת על הכאב
שזה עוד רודף אותך.
שרע לך. אבל אתה חייב לחייך. לומר שהכל בסדר.
ללכת לעבודה.
להיות תקוע בלופ של כאב.
עד שדברים שפעם שימחו אותך כבר לא נוגעים בך היום. בהתחלה אתה חושב שזה קרה כי התבגרת אבל לא.
אתה פשוט לא מאושר.
אתה חיי בידיעה שהכל יכול לקרות. שאתה חשוף לסכנות.
אתה מתגעגע לילדות לרגעים שהיית ילד תמים ולא ידעת סכנות.
או שפשוט לא האמנת שהם יכולים לקרות בכזאת קלות.
או למה שזה יקרה לי, לי זה בטוח לא יקרה.
אתה חיי אבל רוצה לישון. להאמין שמנוחה פיזית תרגיעי את הכאב הפנימי.
אבל זה לא קורה. ההפך. בשבת אתה מעדיף שיגיע ראשון. שתהיה לך תעסוקה.
נשימות ועוד נשימות. להרגיע את הגוף.
להתפלל שטוב יגיע ועדיין יש כאב.
כבר לא בטוח מה שורש הכאב.
להשתדל להמשיך לחיות ופשוט לקבל את המצב.
שהכל יכול לקרות.
ופשוט צריך לחיות. אבל כבר אין טעם.
ופשוט צריך לחיות. אבל כבר אין טעם.

אני שמחה לשתף בלב מלא שהיום אני יותר חזקה מזה,
שהיום יש לי כלי התמודדות שעוזרים לי להרגיש חיה,
מאשר התקופות האפלות האלה.
ובנימה זו אני רוצה לאחל לכולנו שבת שלום.
שיחזרו כל החטופים במהרה 🙏🏼
ושהמדינה שלנו תדע קצת שקט מרגיע.